אין זה עקרון, אלא יישום של שאר העקרונות. האנימציה נעשית מוצלחת כאשר הדמות תואמת את אופייה ועמדותיה. הרעיון הוא להעניק ליצור חיים של ממש ולהכניס אותו לתפקיד אותו הוא מגלם. דמות מסוימת לא תבצע את אותה הפעולה באופן זהה בשני מצבי רוח שונים ושתי דמויות לא ינועו בדיוק באותה צורה. חשוב לשמור על ייחודיות אופיה של הדמות, אך באותו זמן יש לוודא כי הקהל מזהה אותה.

למשחק אמין של הדמות יש כוח אדיר על הצופה. משחק משכנע פירושו שהקהל מרגיש שהדמות פועלת מתוך מניעים פנימיים שלה ולא מתוך מניעים פנימיים של האנימטור; שהדמות מרגישה, חושבת ומגיבה בעקביות בהתאם לאופי ולמצב הרוח שלה.

הרגשה - משמעה היא לאו דווקא לרגשות ברורים ומוגדרים (שמחה ,עצב וכו') שהם רגשות קיצוניים,אלא לסוג של הרגשה פנימית שמלווה אותנו כל הזמן – אפשר לקרוא לה "תודעה". יש לנסות ל"הרגיש" את הדמות כשיוצרים את האנימציה. ולאו דווקא להזיז את אבריה ע"פ האנימציה.

תגובה – משחק הוא למעשה סדרה של תגובות הדמות לסביבה, לדמויות אחרות ולגירויים. לכל פעולה של הדמות יש סיבה. יש לוודא שיודעים למה הדמות מגיבה, ושהתגובה מתקבלת על הדעת.

עקביות – יש לשמור על גישה עקבית לתגובות של הדמות. דמות ביישנית (תנועות קטנות, מכונסות) שלפתע מתנהגת באופן מוחצן ללא סיבה ברורה, אמינותה תפגע קשות.

אופי – האופי של הדמות מכתיב את תגובותיה – כלומר, את המשחק שלה. שוב לא מדובר על אופי מוגדר כמו " שחצן", "כעסן" וכו' יש לנסות להכיר את הדמות שעובדים עליה, מה מריץ אותה? ממה היא מפחדת? מה הבעיות שלה?

מצב רוח – מצב הרוח דומה לאופי – גם הוא מכתיב את התגובות של הדמות – אלא שהוא זמני.

יש להתחיל עם הרגשות – להיכנס לתוך הדמות ולשחק אותה ולאחר מכן לשרטט את תנופת הגוף, הזרועות הרגליים והראש. לחשוף כל שיפוע וסיבוב של ראש והידיים המשמעותיות.