ההבדל מתחיל בצורת אחסון המידע בכל אחד מהם. לשם הצגת תמונות דו מימדיות, המגמה הרווחת היא שיטת אגירת נתונים בקבצים כתמונות של שרטוטי טיוטה. לשם הצגת תמונות תלת מימדיות, נאגר המידע על הפוליגון או כל מצולע עליו מורכב האובייקט.

ניתן לצפות באובייקטים תלת מימדיים מכל אחת מזוויות המסך ע"י ביצוע של סדרת משוואות מתמטיות, כדי לסובב אותם ולשנות את גודלם ככל שיש יותר פוליגונים או מצולעים שמהם עשויים האובייקטים התלת מימדיים, כך נצרכות יותר משוואות מתמטיות.

יש בנוסף מחסן מידע המאחסן בתוכו תמונות דו מימדיות ה"נארגות" על האובייקטים התלת מימדיים, דבר הגורם להם להראות יותר מציאותיים.

כדי לצפות בדמות מצויירת דו מימדית ביותר מזווית אחת חובה ליצור שרטוטי טיוטה של האובייקט הדו מימדי בכל אחת מהזוויות השונות ולטעון כל אחת מהן לקובץ תמונה שונה. אם שוקלים שבסיבוב בן אנוש בקבצי תמונות דו מימדיות יש צורך בלפחות שמונה זוויות שונות השוות כל אחת לקובץ תמונה כך שניתן לבסוף לראותם מתחברים. במיוחד כאשר יש רצון להנפיש את האובייקטים, יהא זה יותר מהאובייקט הנשמר בפורמט תלת מימדי.

אם לשפוט על פי אופן קבצי המידע ואופן בו ניתן לראותם, השינוי המצוי בתלת מימד הוא בעל גמישות רבה יותר בדמויות מצויירות, הוא החלטי.