היתד כנגד המחט
ב-MIT בשנת 1961 קיימת קבוצה של חנוני מחשב הקוראים לעצמם מועדון מסילת המודל הטכני (the Tech Model Railroad Club). ופעולות המועדון כוללות דיונים אובססיביים על הספרים של א.א. "דוק" סמית' (E.E. “Doc” Smith) הנחשב לסבא של ז'אנר ספרות המד"ב. הם ממציאים פנטזיות מטורפות של סדרת סרטים מלאים באפקטים מיוחדים המבוססות על ספריו של לנסמן (Lensman) המכילים תיאורים של קרבות בין כוכביים נרחבים בין חלליות.
אז מגיעה ידיעה שהמחשב המרכזי הענקי והמזדקן TX-0 של MIT מקבל עמית צעיר ומצוחצח: Digital Equipment Corporation PDP-1. תוכניות תצוגה קודמות (כמו בברוקהייון, גם כאן הן נועדו לתצוגות בית פתוח) בשביל ה-TX-0 כללו כדורים מקפצים על המסך, מבוכים הנבנים ע"י המשתמש לעכברים אלקטרוניים ואיקס-מיקס-דריקס. מושב סערת מוחות של TMRC (מועדון מסילת המודל הטכני) נקרא על מנת ליצור תוכנת מצגת מכבידה במיוחד על יכולותיו המוגברות של ה PDP-1.
בין המשתתפים היו ווין ויטנן(Wayne Witanen) וג'. מרטין גרטץ (J. Martin Graetz), ביחד עם סטיב ראסל (Steve Russell) בן ה-25, מומחה לאינטליגנציה מלאכותית אשר היה ידוע לחבריו כ"חילזון" בזכות נטייתו לדחות דברים ללא סיבה מיוחדת. בזוכרם את קרבות החלל האפיים של א.א. סמית', הם פיתחו את הרעיון של השמת שתי חלליות בעלות מאגר דלק מוגבל אחת כנגד השנייה בדו קרב של טילים.
התוכנית מתהווית למלחמת חלל! (Spacewar!), משחק הוידאו האינטראקטיבי לחלוטין הראשון בעולם, עם ראסל כתוכניתן הראשי. שתי חלליות הנקראות יתד (Wedge) ומחט (Needle), לפי צורותיהן, מצוירות בקוים גרפיים מחוספסים.
מתכנתים אחרים מוסיפים דברים לפיתוח הכוללים: רוטינה לחישוב זויות ע"י אלן קוטוק (Alan Kotok) ותוכנה מאוד ריאליסטית ליצירת מגרשי חלל הנקראת פלנטריום יקר (Expansive Planetarium) ע"י פיטר סמסון
אז מגיעה ידיעה שהמחשב המרכזי הענקי והמזדקן TX-0 של MIT מקבל עמית צעיר ומצוחצח: Digital Equipment Corporation PDP-1. תוכניות תצוגה קודמות (כמו בברוקהייון, גם כאן הן נועדו לתצוגות בית פתוח) בשביל ה-TX-0 כללו כדורים מקפצים על המסך, מבוכים הנבנים ע"י המשתמש לעכברים אלקטרוניים ואיקס-מיקס-דריקס. מושב סערת מוחות של TMRC (מועדון מסילת המודל הטכני) נקרא על מנת ליצור תוכנת מצגת מכבידה במיוחד על יכולותיו המוגברות של ה PDP-1.
בין המשתתפים היו ווין ויטנן(Wayne Witanen) וג'. מרטין גרטץ (J. Martin Graetz), ביחד עם סטיב ראסל (Steve Russell) בן ה-25, מומחה לאינטליגנציה מלאכותית אשר היה ידוע לחבריו כ"חילזון" בזכות נטייתו לדחות דברים ללא סיבה מיוחדת. בזוכרם את קרבות החלל האפיים של א.א. סמית', הם פיתחו את הרעיון של השמת שתי חלליות בעלות מאגר דלק מוגבל אחת כנגד השנייה בדו קרב של טילים. התוכנית מתהווית למלחמת חלל! (Spacewar!), משחק הוידאו האינטראקטיבי לחלוטין הראשון בעולם, עם ראסל כתוכניתן הראשי. שתי חלליות הנקראות יתד (Wedge) ומחט (Needle), לפי צורותיהן, מצוירות בקוים גרפיים מחוספסים.
מתכנתים אחרים מוסיפים דברים לפיתוח הכוללים: רוטינה לחישוב זויות ע"י אלן קוטוק (Alan Kotok) ותוכנה מאוד ריאליסטית ליצירת מגרשי חלל הנקראת פלנטריום יקר (Expansive Planetarium) ע"י פיטר סמסון (Peter Samson). דן אדוורדס
(Dan Edwards) מפתח אפקטים מדויקים של גרביטציה למשחק, אשר ממורכזים סביב שמש בהירה במרכז המסך אשר ימשכו ספינות ויריות. גרטץ מפתח יכולת של יציאה להיפר-חלל, אשר בעזרתה שחקן יכול להיחלץ ממצבים בעייתיים ואז להופיע מחדש בצורה רנדומלית על המסך, אבל הרבה פעמים יכולת זו פשוט החזירה אותו הישר בחזרה לצרות.
עד אביב 1962 המשחק מושלם ושוקל 9K. המשחק גורם לסנסציה בבית הפתוח השנתי של המדע ב-MIT, ומערכת ניקוד מוכנסת על מנת להגביל את זמן השימוש של המבקרים. המשחק מהווה כזו הצלחה גדולה בקהילת המחשבים כך שעותקים במהירות מועברים למתקנים חינוכיים אחרים ברחבי ארה"ב בעזרת מערכת מקדימת האינטרנט ARPAnet. ו-DEC אפילו משתמשת בתוכנית על מנת להציג את היכולות של ה-PDP-1 ללקוחות חדשים ומציעה את התוכנה חינם עם כל מערכת שהם מתקינים.
ושוב, כמו וויליאם היגינבות'ם, ראסל לא מנסה לתבוע זכויות יוצרים על המשחק. כנראה בגלל שהמשחק רץ על מכשיר בגודל של מקרר ועולה 120,000$. בזכות הסטטוס הפומבי של המשחק, הוא יהפך להיות אחת התוכנות המועתקות ביותר בהיסטוריית משחקי הוידאו.
עד אביב 1962 המשחק מושלם ושוקל 9K. המשחק גורם לסנסציה בבית הפתוח השנתי של המדע ב-MIT, ומערכת ניקוד מוכנסת על מנת להגביל את זמן השימוש של המבקרים. המשחק מהווה כזו הצלחה גדולה בקהילת המחשבים כך שעותקים במהירות מועברים למתקנים חינוכיים אחרים ברחבי ארה"ב בעזרת מערכת מקדימת האינטרנט ARPAnet. ו-DEC אפילו משתמשת בתוכנית על מנת להציג את היכולות של ה-PDP-1 ללקוחות חדשים ומציעה את התוכנה חינם עם כל מערכת שהם מתקינים.
ושוב, כמו וויליאם היגינבות'ם, ראסל לא מנסה לתבוע זכויות יוצרים על המשחק. כנראה בגלל שהמשחק רץ על מכשיר בגודל של מקרר ועולה 120,000$. בזכות הסטטוס הפומבי של המשחק, הוא יהפך להיות אחת התוכנות המועתקות ביותר בהיסטוריית משחקי הוידאו.
גולשים מקוונים: 2