האודיסיאה הראשונה
נולד בגרמניה ב-1922, ראלף בייר (Ralph Baer) ומשפחתו בורחים מאימת הנאצים ומהגרים לארה"ב ב-1938. בייר משרת שלוש שנים בצבא ארה"ב, מ-43 ועד 46. כאשר בשנתיים האחרונות במלחה"ע השנייה הוא מוצב למודיעין הצבאי. בשנת 1949 הוא מסיים את לימודיו ב-ATIT(the American Television Institute of Technology) בשיקגו עם B.S. במכונאות טלויזיה ובשנת 1951 מתקבל לעבודה בחברת התקשורת האלקטרונית לורל (Loral), ושם בין מס' פרוייקטים הוא מוקצה לעבוד על תכנון מקלט טלויזיה.
במהלך הפרוייקט הנ"ל הוא מתחיל לתהות על האופי הפסיבי של הטלויזיה. אבל הרעיון שלו על הכנסת משחק אינטראקטיבי אל התרשים נפגש עם חוסר ההתלהבות הצפוי של הנהלת לורל.
בעוברו לבעל החוזה הצבאי Sanders Associates בשנת 1966, בייר ממשיך להרהר על הקונספט של טלויזיה אינטראקטיבית ויום אחד בעודו מחכה לעמית בתחנת אוטובוס בניו-יורק, הוא רושם את רעיונותיו למערכת משחקי וידאו מבוססת טלויזיה, כאשר מאוחר יותר הוא מעתיק את רשימותיו לדו"ח בן 4 עמודים. בדו"ח זה הוא מתאר מכשיר בעל עלות נמוכה המתחבר למערכת טלויזיה רגילה, ביחד עם רשימה של קטגוריות משחקים שמאוחר יותר יהפכו לחלוקות בסיסיות בתעשייה כמו פעולה, פאזל, חינוכי וספורט.
אחרי שהוא משרטט תרשים, בייר מתחיל לפתח את המערכת ב-1966 בעזרתם של עמיתיו לעבודה: בוב טרמבליי (Bob Tremblay) ובוב סולומון (Bob Solomon). עד דצמבר של אותה שנה הם מוכנים להדגים מערכת המאפשרת לנקודות לנוע על מסך טלויזיה. ע"י שימוש בשני מעגלים הנקראים מחוללי נקודות, הם יוצרים משחק אלקטרוני פשוט של תופסת עם שתי נקודות הרודפות אחת אחרי השנייה. אם אחת נתפסת ע"י השניה אז היא נעלמת.
בינואר 1967 בייר שם את הטכנאי ביל האריסון (Bill Harrison) לעבוד על בניית יחידת הרב-משחק הראשונה. היא משחקת משחקי מרדף, יש לה אקדח קטן ומגוון של משחקים פשוטים. הם קוראים למערכת משחק הטלויזיה הביתי (The Home TV Game). אחרי מצגת של המערכת לראש המחקר והפיתוח של סנדרס הרברט קמפמן (Herbert Campman), הפרוייקט מואשר וכספים מועברים למחקר נוסף.
עכשיו עובד במקביל לבייר והריסון גם המהנדס ביל ראש (Bill Rusch). ביל ראש מתכנן משחק חדש אשר נעזר בשלושה מחוללי נקודות ליצירת שני משוטים על המסך ביחד עם כדור ליצירת משחק של "תופסת". בייר והריסון מלטשים את המשחק כך שהכדור יוכל להיות מוגש גם מחוץ למסך במקרה שאחד השחקנים מפספס ובכך יוצרים משחק פינג-פונג פשוט.
בתחילת 1968, בייר מגיש בקשה לפטנט הראשון על משחק וידאו. ועד סוף אותה שנה הם שוב מדגימים את המערכת, המסוגלת להחליף בין פינג-פונג, כדורעף, כדוריד, הוקי ואפילו מספר משחקי יריות אשר משתמשים באקדח קל שתכננו מחדש.
בעוברו לבעל החוזה הצבאי Sanders Associates בשנת 1966, בייר ממשיך להרהר על הקונספט של טלויזיה אינטראקטיבית ויום אחד בעודו מחכה לעמית בתחנת אוטובוס בניו-יורק, הוא רושם את רעיונותיו למערכת משחקי וידאו מבוססת טלויזיה, כאשר מאוחר יותר הוא מעתיק את רשימותיו לדו"ח בן 4 עמודים. בדו"ח זה הוא מתאר מכשיר בעל עלות נמוכה המתחבר למערכת טלויזיה רגילה, ביחד עם רשימה של קטגוריות משחקים שמאוחר יותר יהפכו לחלוקות בסיסיות בתעשייה כמו פעולה, פאזל, חינוכי וספורט.
אחרי שהוא משרטט תרשים, בייר מתחיל לפתח את המערכת ב-1966 בעזרתם של עמיתיו לעבודה: בוב טרמבליי (Bob Tremblay) ובוב סולומון (Bob Solomon). עד דצמבר של אותה שנה הם מוכנים להדגים מערכת המאפשרת לנקודות לנוע על מסך טלויזיה. ע"י שימוש בשני מעגלים הנקראים מחוללי נקודות, הם יוצרים משחק אלקטרוני פשוט של תופסת עם שתי נקודות הרודפות אחת אחרי השנייה. אם אחת נתפסת ע"י השניה אז היא נעלמת. בינואר 1967 בייר שם את הטכנאי ביל האריסון (Bill Harrison) לעבוד על בניית יחידת הרב-משחק הראשונה. היא משחקת משחקי מרדף, יש לה אקדח קטן ומגוון של משחקים פשוטים. הם קוראים למערכת משחק הטלויזיה הביתי (The Home TV Game). אחרי מצגת של המערכת לראש המחקר והפיתוח של סנדרס הרברט קמפמן (Herbert Campman), הפרוייקט מואשר וכספים מועברים למחקר נוסף.
עכשיו עובד במקביל לבייר והריסון גם המהנדס ביל ראש (Bill Rusch). ביל ראש מתכנן משחק חדש אשר נעזר בשלושה מחוללי נקודות ליצירת שני משוטים על המסך ביחד עם כדור ליצירת משחק של "תופסת". בייר והריסון מלטשים את המשחק כך שהכדור יוכל להיות מוגש גם מחוץ למסך במקרה שאחד השחקנים מפספס ובכך יוצרים משחק פינג-פונג פשוט.
בתחילת 1968, בייר מגיש בקשה לפטנט הראשון על משחק וידאו. ועד סוף אותה שנה הם שוב מדגימים את המערכת, המסוגלת להחליף בין פינג-פונג, כדורעף, כדוריד, הוקי ואפילו מספר משחקי יריות אשר משתמשים באקדח קל שתכננו מחדש.אך בעוד בייר וצוותו ממשיכים ללטש את המכשיר, העיניים מופנות אל שוק הטלוויזיה בכבלים המתפתח. ובסופו של דבר כיוון זה נמצא בלתי אפשרי עבור מערכת משחק הטלויזיה הביתי. אז בייר נפגש עם לו אטלינגר (Lou Etlinger), מנהל הפטנטים של סנדרס. הם מזמינים את כל יצרני הטלויזיה המרכזיים של אותו זמן אל סנדרס בשביל תצוגה של חומרת המשחק החדשה, בתקווה למצוא בעל רשיון לטכנולוגיה. למרות שחלק מהחברות כמו G.E., סילבניה, פילקו, מוטורולה, מגנבוקס ו-RCA מביעות עניין, אין קונים.
אבל ביל בנדרס (Bill Benders), חבר בקבוצת RCA, מאוד מתרשם מהמצגת וכאשר הוא מקבל תפקיד של סגן נשיא במגנבוקס (Magnavox) הוא משכנע את החברה במעלות של מערכות משחקי טלויזיה ביתיות. מצגת ע"י בייר ואטלינגר בבסיס מגנבוקס בפורט ווין, אינדיאנה, מרשים עוד יותר את סגן הנשיא של מחלקת שיווק הטלויזיות של מגנבוקס גרי מרטין (Gerry Martin) ומגנבוקס מעניקה רשיון למכשיר ב-1971.
אחרי פיתוח נוסף המערכת נהיית משחק הוידאו הביתי הראשון שמשוחרר מסחרית. המערכת משוחררת עבור סוחרי מגנבוקס תחת השם אודיסיאה במאי 1972. אך בעוד בייר חלם על תוסף זול לטלויזיה בסביבות 19.95$, האודיסיאה נמכרה ב-100$. ועם המחירים הגבוהים של רכיבים אלקטרוניים, החיבורים הפנימיים של המכשיר היו מוגבלים מאוד. בעוד בייר וצוותו תכננו את המשחקים השונים כך שיוצגו על רקע צבעוני, מגנבוקס קצצה בעלויות ע"י תצוגת שחור-לבן בלבד וללא אפקטים של קול. הגרפיקה היא כ"כ בסיסית כך שהמערכת הגיעה עם סט של 2 גדלים של ציפויי מיילר לשים על מסך הטלויזיה בשביל לייצג את מגרשי המשחק השונים, כולל טניס והוקי. ישנם 12 תוספי לוחות מעגליים אפשריים בשביל לגרום למכונה לשחק משחקים שונים. הם גם משמשים כמתג הפעלה. כמו כן גם כלולים שני בקרים, קופסאות מלבניות עם ידיות מסתובבות בשביל שליטה מאוזנת ואנכית של נקודות השחקן וידית "אנגלית" מלמעלה בשביל לבצע ספין על הכדור. בצורה מוזרה, מגנבוקס בעלת מצפון-התקציב, העלתה את עלויות המערכת ע"י שהכלילו עם חבילת האודיסיאה הבסיסית את הציפויים למסך הטלויזיה, שישה תוספי כרטיסי משחק, חפיסת קלפי משחק, שבבי פוקר, כסף משחק, לוח תוצאות (המכונה עצמה לא היתה מסוגלת לחשב ולהציג תוצאות בעצמה) וזוג קוביות.
מגנבוקס מכרה 100,000 יחידות בשנה הראשונה. המכירות הוגדלו בעזרת פרסומת טלויזיה בהנחייתו של פרנק סינטרה. בעיה אחת עם מכירת היחידות הללו היתה אמונת הציבור שהמכשיר זקוק לטלויזית מגנבוקס בשביל לפעול כראוי, אמונה שהוחמרה בעזרת מודעות הפרסומת של החברה, שאמרו שהמכשיר אכן זקוק לטלויזית מגנבוקס בשביל לשחק בו. בנוסף, גם החלוקה הראשונית לשוק היתה אך ורק לסוחרים של מגנבוקס, דבר שבאופן חמור הגביל את פוטנציאל המכירות של אודיסיאה. אבל תודות לעובדה שעכשיו הם החזיקו בפטנט הראשון למשחק וידאו, ביחד עם מספר פטנטים נוספים המכסים יכולות משחק מסוימות המצויות ברוב משחקי הספורט העוקבים, מגנבוקס יכולה לגבות כמעט 100 מיליון דולר בעלויות רשיון ופסיקות משפטיות שהגיעו מתביעות שונות כנגד חברות שתכננו מערכות משחק משלהן, כולל תשלום של 700,000$ מאטארי על פונג וזכויות יוצרים.
אחרי ההתפרצות של פונג, הרעיון של ראלף בייר לשילוב מובנה של טלויזיה/משחק וידאו מתממש עם השחרור של סט הטלויזיה מודל 4305 של מגנבוקס, אשר מתאפיין במשחק פינג-פונג אלקטרוני שאפשר להגיע אליו בלחיצת כפתור. בייר עצמו ממשיך להמציא ולפתח מספר רב של משחקי וידאו, צעצועים אלקטרוניים ופטנטים של משחק, כשרבים מהם מסיימים על קו הייצור וממשיכים להצלחה גדולה.
בין היצירות שלו בולטות:
אבל ביל בנדרס (Bill Benders), חבר בקבוצת RCA, מאוד מתרשם מהמצגת וכאשר הוא מקבל תפקיד של סגן נשיא במגנבוקס (Magnavox) הוא משכנע את החברה במעלות של מערכות משחקי טלויזיה ביתיות. מצגת ע"י בייר ואטלינגר בבסיס מגנבוקס בפורט ווין, אינדיאנה, מרשים עוד יותר את סגן הנשיא של מחלקת שיווק הטלויזיות של מגנבוקס גרי מרטין (Gerry Martin) ומגנבוקס מעניקה רשיון למכשיר ב-1971.אחרי פיתוח נוסף המערכת נהיית משחק הוידאו הביתי הראשון שמשוחרר מסחרית. המערכת משוחררת עבור סוחרי מגנבוקס תחת השם אודיסיאה במאי 1972. אך בעוד בייר חלם על תוסף זול לטלויזיה בסביבות 19.95$, האודיסיאה נמכרה ב-100$. ועם המחירים הגבוהים של רכיבים אלקטרוניים, החיבורים הפנימיים של המכשיר היו מוגבלים מאוד. בעוד בייר וצוותו תכננו את המשחקים השונים כך שיוצגו על רקע צבעוני, מגנבוקס קצצה בעלויות ע"י תצוגת שחור-לבן בלבד וללא אפקטים של קול. הגרפיקה היא כ"כ בסיסית כך שהמערכת הגיעה עם סט של 2 גדלים של ציפויי מיילר לשים על מסך הטלויזיה בשביל לייצג את מגרשי המשחק השונים, כולל טניס והוקי. ישנם 12 תוספי לוחות מעגליים אפשריים בשביל לגרום למכונה לשחק משחקים שונים. הם גם משמשים כמתג הפעלה. כמו כן גם כלולים שני בקרים, קופסאות מלבניות עם ידיות מסתובבות בשביל שליטה מאוזנת ואנכית של נקודות השחקן וידית "אנגלית" מלמעלה בשביל לבצע ספין על הכדור. בצורה מוזרה, מגנבוקס בעלת מצפון-התקציב, העלתה את עלויות המערכת ע"י שהכלילו עם חבילת האודיסיאה הבסיסית את הציפויים למסך הטלויזיה, שישה תוספי כרטיסי משחק, חפיסת קלפי משחק, שבבי פוקר, כסף משחק, לוח תוצאות (המכונה עצמה לא היתה מסוגלת לחשב ולהציג תוצאות בעצמה) וזוג קוביות.
מגנבוקס מכרה 100,000 יחידות בשנה הראשונה. המכירות הוגדלו בעזרת פרסומת טלויזיה בהנחייתו של פרנק סינטרה. בעיה אחת עם מכירת היחידות הללו היתה אמונת הציבור שהמכשיר זקוק לטלויזית מגנבוקס בשביל לפעול כראוי, אמונה שהוחמרה בעזרת מודעות הפרסומת של החברה, שאמרו שהמכשיר אכן זקוק לטלויזית מגנבוקס בשביל לשחק בו. בנוסף, גם החלוקה הראשונית לשוק היתה אך ורק לסוחרים של מגנבוקס, דבר שבאופן חמור הגביל את פוטנציאל המכירות של אודיסיאה. אבל תודות לעובדה שעכשיו הם החזיקו בפטנט הראשון למשחק וידאו, ביחד עם מספר פטנטים נוספים המכסים יכולות משחק מסוימות המצויות ברוב משחקי הספורט העוקבים, מגנבוקס יכולה לגבות כמעט 100 מיליון דולר בעלויות רשיון ופסיקות משפטיות שהגיעו מתביעות שונות כנגד חברות שתכננו מערכות משחק משלהן, כולל תשלום של 700,000$ מאטארי על פונג וזכויות יוצרים. אחרי ההתפרצות של פונג, הרעיון של ראלף בייר לשילוב מובנה של טלויזיה/משחק וידאו מתממש עם השחרור של סט הטלויזיה מודל 4305 של מגנבוקס, אשר מתאפיין במשחק פינג-פונג אלקטרוני שאפשר להגיע אליו בלחיצת כפתור. בייר עצמו ממשיך להמציא ולפתח מספר רב של משחקי וידאו, צעצועים אלקטרוניים ופטנטים של משחק, כשרבים מהם מסיימים על קו הייצור וממשיכים להצלחה גדולה.
בין היצירות שלו בולטות:
,Simon’s for Milton-Bradley
,The Smart bear VCR-cued interactive plush toy
.The Bike max talking bicycle computer
גולשים מקוונים: 5