משחק תפקידים במכונת ארקייד
דייר ו-RDI יוצרים משחק ארקייד מבוסס אנימציית לייזר נוסף בשם מסעו של ת'ייר (Thayer’s Quest) ב-1984, הוא מוצא כערכת המרה לקבינטים של מאורת הדרקון ואייס החלל. המכניקה של המשחק היא באמת דבר שלא נראה מעולם בתחום הארקייד עד לנקודה זו. במקום ג'ויסטיק וכפתורים, המשחק מציע קיבורד דמוי ממברנה בשביל השחקנים בשביל לטעון את פעולותיהם. זהו המימוש הראשון לאובססיה של דייר עם הפרוייקט שדואן שהעלה לאויר את מאורת הדרקון. המשחק מתרחש 1000 שנה אל תוך העבר, חמשת הממלכות וויגארד, אילס, איסקר, המישורים הרחוקים ושדואן מתקיימות בשלום תחת חסותם של המנהיגים הזקנים שוחרי הטוב.
אבל בהשתלבותו עם כוחותיהם הרעים של שדואן, הקוסם הרשע סורסבל (Sorsabal), משתלט על חמשת הממלכות והורג את הזקנים. בהבינם את הרסם הקרב והולך, הזקנים משמרים את כוחם ע"י שבירת היד של קוויד (Hand of Quoid), קמע רב עוצמה שהוא המקור לכל הקסם בממלכה. כל אחד מחמשת השרידים המקודשים של הקמע מוחבא בכל ממלכה. השחקן מקבל את התפקיד של ת'ייר אלקונרד, האחרון מקו הדם של הזקנים, במסעו לאחד גם את הקמע וגם את ביתו הכבוש. המשחק, אבל, מכיל רק 3 מתוך חמשת הארצות: וויגארד, אילס ואיסקר.
לאורך הדרך, ת'ייר מוצא חפצי קסם שונים, שכולם רשומים על המקלדת, והשחקנים חייבים להבין מתי ואיפה להשתמש בהם. מסעו של ת'ייר הוא נסיון מדהים לשחזר את ההרגשה של משחק התפקידים בצורת משחק ארקייד. כאשר השחקנים מתחילים את המשחק, ניתנת להם האפשרות להכניס את שמם הפרטי ואת שם המשפחה על המקלדת. כאשר הם מסיימים סינתסייזר קולי אומר את שמם, ואם השחקן לא מרוצה מאיך שזה נשמע, הוא יכול לנסות איות אחר של שמו בשביל להיות מרוצה. לאחר מכן, השחקן נקרא בשמו במהלך כל המשחק. החפצים השונים שת'ייר מוצא מאוחסנים על גופו, ושחקנים יכולים לראות אותם דרך מסך מלאי.
מאפיינים אחרים של המשחק כוללים חידושים בתחום משחקי הלייזר כמו נקודות מרובות במשחק בהן ת'ייר יכול לרפא את עצמו וגם מקום בו אפשר לשמור את המשחק. כאשר שחקנים מאבדים את אחד מהחיים שלהם, הם מוחזרים לחיים בנקודה קרובה לאן שמתו. כאשר הם מאבדים את החיים האחרון שלהם, המשחק מסתיים ושומר את משחקם. עם האפשרות של המשחק לשמור עד כעשרה משחקים, השחקן יכול להמשיך לשחק אם הוא היה אחד מעשרת האנשים האחרונים ששיחקו. אם השחקן מצליח להגיע עד הסוף, המשחק מבטיח שהסיפור ימשיך על דיסק שני, שלצערנו הרב לעולם לא מומש.