מאורת הדרקון

 

ב-1982, סגה מוציאה את המשחק הראשון המשתמש בטכנולוגיית הלייזרדיסק, הנקרא חגורת אסטרון (Astron Belt), המוצג תחילה בתצוגת הסתיו של A.M.O.A בשיקגו. הוא מציג צילום סרט פעולה חי המוצג על הלייזרדיסק, אשר השחקן מפעיל הדדית ע"י שליטה בחללית ממוחשבת המוטבעת על התמונות. אחרי שהם רואים את המשחק מוצג בסאן דייגו, דייר וקבוצתו יודעים שהארקייד זה המקום הטוב ביותר בשביל מערכת הלייזר החדשה שלהם, והם גם מבינים שסגה רחוקה רק עוד שנה וחצי עד שנתיים משכלול הטכנולוגיה. הם חוזרים במהירות למעבדה עם כוחות מחודשים, כאשר הם עכשיו יודעים שהם נכנסו למירוץ עם סגה בשביל להיות הראשונים שיביאו את טכנולוגיית הלייזרדיסק אל השוק. בינתיים, קבוצת בלות' עובדים קשה על סיום האנימציה עבור מאורת הדרקון (Dragon’s Lair). הם טווים סיפור משדואן, הכותב הראשי והמתכנן ויקטור פנמן (Victor Penman), ביחד עם דרלין וודינגטון (Darlene Waddington) ומרטי פולגר (Marty Folger) מחפשים סיפור המתאר את מאבקיו של האביר האמיץ, אם כי הקצת שלומיאל, דירק הנועז (Dirk the Daring).

 

 המשימה שלו היא לחדור לטירה שכושפה ע"י המכשף הרשע מורדריד (Mordread) ולהציל את הנסיכה הענוגה הנסיכה דפני (Princess Daphne), הנשמרת ע"י הדרקון נושף האש חורך (Singe). אחד יכול לתהות אם הסיפור לא קיבל השראה מסרט הפנטזיה קוטל הדרקון (Dragonslayer) מ-1981, המכוכב ע"י פיטר מק'ניקול וראלף ריצ'רדסון. דפני עצמה מזכירה את מרילין מונרו, והשמועות אומרות שהמראה שלה קיבל השראה מדפי פלייבוי. בכל אחת מ-800 נקודות ההחלטה בסיפור, השחקן צריך להשתמש או בג'ויסטיק או בכפתור החרב בשביל לכוון את דירק לעשות מהלך. אם זה הצעד הנכון, הלייזרדיסק סורק אל החלק הבא של המשחק. אם זהו הצעד הלא נכון, סצנת מוות מוצגת והשחקן מאבד את חייו. החבורה בקבוצת בלות', עם צוות של 70, עובדת שעות רבות נוספות ללא תשלום בשביל להשלים את האנימציה.

 

מאורת הדרקון כוללת 27 דקות של אנימציה, או 50,000 איורים. משוחק עד סופו ללא טעות, זמן המשחק הכולל הוא 6 דקות. כל שנייה של זמן מסך לוקחת 24 תאים צבועים ביד, מספר הגבוה מהסטנדרט של התעשייה, ותקציב האנימציה מגיע ל-1.3 מיליון דולר. למרות שיש 42 חדרים שונים בטירתו של סינג', השחקן חייב לשרוד רק 18 מהם על מנת לנצח. בשביל לשמור שהמשחק לא ייהפך לחוזר מדי על עצמו, המערכת עוברת בצורה רנדומלית על מאגר החדרים. בשביל לשמור על העלויות נמוכות יותר, משחק קול מקצועי נשלל וכשרון נבחר מתוך הצוות. דירק עצמו הוא אילם חוץ מנחירות מאמץ בודדות, ייבובים, וצרחות סבל בסצנות המוות המחרידות. הצהלות שלו נתרמות ע"י עוזר העורך דן מולינה והאנימתורית ורה לנפר מספקת את הקול האוורירי של דפני. כריס סטון אחראי על קטעי המוסיקה הקצרים במשחק. 

אחרי ארבע שנים של פיתוח, מאורת הדרקון משוחרר אל אולמות הארקייד בראשון ליוני, 1983 כמשחק המסחרי הראשון המציג טכנולוגיית לייזרדיסק. סינמטרוניקס מייצרת ומשווקת את המשחק, ובכך מעלימה את פרוייקטי משחקי הוקטור שלה. מאחר שהיחידות עולות למפעילי הארקייד מחיר שלא נשמע עליו עדיין של 4000$ כל אחת, פי שניים מהמחיר של קבינט קונבנציונלי, זה נהיה המשחק הראשון שבשביל לשחק בו צריך לשלם 50 סנט (במקום מחיר ה-25 סנט הרגיל). המשחק הוא מערכת הארקייד הראשונה עם פעולה מאוירת, מצולמת, אבל הוא בקושי אינטראקטיבי. בעוד הכיתוב מבטיח לעוברים והשבים "לשלוט בפעולותיו של הרפתקן נועז", שחקן יכול בקושי להחליט מתי ולאן דירק צריך לזוז או להשתמש בחרבו. אבל למרות העלייה במחיר והחוסר באינטראקציה עמוקה, מאורת הדרקון גורם לסנסציה באולמות הארקייד. אף אחד לא יכול להתלונן על תמונותיו העשירות המאוירות ביד אמן, החוזרות בחזרה אל ימי האיור הקלאסיים. בשיאו, מכניס המשחק ממוצע של 1400$ לשבוע, בערך פי 80 מההכנסות של משחק רגיל לתקופה זו. במהלך 8 החודשים הראשונים של שחרורו אל אולמות הארקייד, המשחק אוסף 32 מיליון דולר במטבעות. קהל ענק נאסף מסביב למכונות האלו, וגורם למפעילים להציב מסכים נוספים עליהם בשביל להרגיע את ההמונים שמגיעים לראות.

 

סטארקום מוכרת מערכות בשווי 43 מיליון דולר. מאורת הדרקון עושה גם את הדרך הגדולה ביותר אל תחום האביזרים הממוסחרים המיוצרים בעקבותיו מאז פק-מן. קופסאות אוכל, משחקי לוח, ספרים, קלפי החלפה וסוגי סחורה רבים ואחרים מופיעים ברחובות. המשחק לאחר מכן מופיע בשתי סדרות טלוויזיה, באחת כאמצעי לתחרות בין שני שחקנים ובשנייה כציוד רקע. הוא ממשיך לאחר מכן לקבל את פרס ComicCon’s Inkpot Award למשחק הארקייד מבוסס הלייזרדיסק האינטראקטיבי הראשון, והוא גם קוצר את פרס       ארקיא (Arkie Award) ממגזין משחקים אלקטרוניים למשחק הארקייד בעל האודיו/ויזואל הטובים ביותר. המשחק גם יוצר דיון בסגנון "למה המונה ליזה מחייכת?" כאשר אנשים רוצים לדעת מה דפני לוחשת לדירק בסוף המשחק שגורם לדירק להגיב כמו שהוא מגיב.

 

אבל בזמן שהמשחק נהיה תופעה תרבותית, מסתמנות בעיות במשחק, גם טכניות וגם קונספטואליות. משחק מאורת הדרקון הראשון מכיל את הפיוניר
PR-7820, אחד מנגני הלייזרדיסק הראשונים, ששוחרר ב-1979. הם ידועים כלא אמינים עד כדי להחריד והם לא מותאמים לסביבה הקשה והפרועה של משחקי הארקייד. הם בסופו של דבר מוחלפים ע"י נגני ה-LD-V1000 מפיוניר, המוצגים לראשונה לשוק ב-1983, אשר הם יותר אמינים אבל עדיין מעט רגישים לסביבת הארקייד.

הטבע של מאורת הדרקון המסתמך על החלטות מהירות של שנייה ולפעמים גם רמזים מעורפלים הוא גם מאוד מתסכל לשחקנים חדשים. ולכן, כאשר שחקן מוחא כנגד צעד שנראה לו נכון אבל בסופו של דבר הוביל לאחת מסצינות המוות המחרידות, בעיטה מהירה או נענוע של המשחק מוציא בקלות את הנגן מכיוונונו, והופך את המשחק ללא פעיל עד שהוא מתוקן. ולכן, מכונות מאורת הדרקון רבות מבלות יותר זמן עם שלט "לא עובד" מודבק על מסכיהן מאשר עובדות. 

ישנה גם בעיה נוספת במשחק, כאשר בין פרקים במשחק יש בלקאאוט של 2 שניות כאשר הראשים של הדיסק סורקים אחרי המסילה הבאה, דבר הגורם לשבירה בשטף הסיפור. כמו כן גם המשחק הוא מאוד רפטטיבי, ע"י כך שהוא מאריך את משך המשחק ע"י הפיכת התצוגה של חדרים רבים.

משך המשחק מסתמך על ממוריזציה של התבניות לפיתרון ורפלקסים מהירים של תפעול הג'ויסטיק והכפתורים, דבר המשאיר את השחקן על מעין "מסילה" שממנה הוא לא יכול לסטות. זה גם מוביל לבעיה ששחקן המכיר כבר את כל המהלכים הדרושים לכל מסך יכול לתפוס את המכונה להרבה זמן על מטבע אחד עד שהוא מוביל את המשחק עד סופו. ובכך מגביל את מספר השחקנים על המכונה ומספר המטבעות המוכנסים, ומרגיז מאוד את בעלי אולמות הארקייד.