מהי טעות דגימה ?

כאשר ה-DAC משחזר את האות על ידי פענוח המספרים הללו מתקבל הפס הכחול המוצג בתרשים הבא:

האות הנוצר כתוצאה משחזור ה-DAC

גם כאן ניתן להבחין בחוסר התאמה קלה (אם כי משופרת לעומת קודמתה) בין האות המקורי לזה המוקלט, בתרשים שלפנינו התופעה מתבטאת "בבריחה" קלה של הקו הצבוע באדום מן המסלול הירוק ובמציאות התופעה מתבטאת בצליל המוקלט שאינו דומה באופן מוחלט לצליל המקורי.

בתרשים הבא הכפלנו שוב בפקטור של 2 את שני המשתנים הקריטיים (40 גרדיאנטים ו- 1/4,000 דגימות בשניה):

דגימת גל קול בקצב דגימה של 1/4000 

ניתן לראות כי ככל שרמת הדיוק עולה (מספר השיפועים), איכות ואמינות הצליל (הכוונה לדמיון שבין הצליל המקורי לפלט מה-DAC ) עולה גם היא בהתאמה.

בכל הנוגע לנגני התקליטורים, איכות הצליל הינה מטרה מרכזית וחשובה ולכן במקרה זה קצב הדגימה הוא 44,100 דגימות לשניה ומספר הגרדיאנטים הינו 65,536 !!
ברמות שכאלו הפלט של ה-DAC קרוב כל כך לצליל המקורי ומדוייק ברמות כאלו שאוזן של אדם נורמלי אינה מסוגלת להבחין בהבדל כלשהוא בין הצליל המקורי להקלטה.

יכולת קיבול של מדיה

אחד הדברים שנוצרים כתוצאה מקצב הדגימה ומכמות הגרדיאנטים הינו מידע,והרבה.
על הדיסק, המספרים הדיגיטליים הנוצרים על ידי ה-ADC מאוחסנים כבתים ונדרשים כ-2 בתים על מנת לאחסן 65,536 גרדיאנטים. ישנם שני ערוצי צלילים מוקלטים (אחד בעבור כל רמקול במערכת סטריאו).

דיסק מסוגל להכיל כ-74 דקות מוסיקה כך שכמות המידע הניתנת לאחסון על הדיסק הינה: 783,216,000 בתים.

מדובר במספר עצום של בייטים! אחסון כמות גדולה שכזו על גבי חתיכת פלסטיק זולה בעלת כושר עמידות גבוה אינה משימה פשוטה כלל ועיקר, בייחוד כאשר לוקחים בחשבון שהדיסק הראשון יצא לאוויר העולם רק בשנת 1980.