היסטוריה

כאשר פותחו הדיסקים הראשונים בשנות השמונים המוקדמות,המטרה היחידה והמוצהרת שלהם היתה לאפשר אחסון מוזיקה בפורמט דיגיטאלי.
על מנת שנוכל להבין איך פועלים הדיסקים, עלינו להבין תחילה כיצד עובדת הקלטת וניגון דיסק ומהם ההבדלים בין טכנולוגית הקלטה אנלוגית ודיגיטלית.

את מכשיר הקלטת וניגון הצלילים הראשון המציא תומאס אלווה אדיסון בשנת 1877, העקרון על פיו פעל היה שימוש במכניזם פשוט ביותר על מנת לאחסן אותות דיגיטליים באופן מכאני. בהמצאתו המקורית של אדיסון, דיאפרגמה (התקן מסוים) שלטה ישירות במחט ואתה המחט "שירבטה" אות אנלוגי על גליל עשוי בדיל, כאשר דיברו אל תוך המכשיר של אדיסון תוך כדי סיבוב הגליל, המחט "הקליטה" (חרטה) את אשר נאמר וכך, כאשר רטטה הדיאפרגמה רטטה גם המחט ורעידות אלה גרמו למחט לחרוט ע"ג משטח הבדיל.
על מנת לנגן את אשר הוקלט, עברה המחט על גבי החריצים שנוצרו תוך כדי ההקלטה, במהלך השמעת ההקלטה, הרעידות שנגרמו על ידי החריצים גרמו למחט לרעוד ובמקביל לדיאפרגמה לרטוט ולהשמיע צליל.

המערכת שהמציא אדיסון, שופרה ושוכללה על ידי אמיל ברלינר בשנת 1887 ונקראה "גרמופון" שגם הוא פועל על עקרון מכאני טהור שעשה שימוש במחט ודיאפרגמה.
השוני הגדול בגרמופון היה השימוש בתקליטים שטוחים ובחריצים ספיראליים שגרמו ליצור המאסיבי של התקליטים להיות פשוט יותר. הגרמופון המודרני פועל באותו אופן אך האותות הנקראים על ידי המחט מוגברים באופן אלקטרוני בניגוד לגרמופון הקדמון שבו ההגברה פעלה באופן מכאני (הדיאפרגמה הרוטטת הגבירה את הצליל שהופק על ידי המחט).