עקרונות ה-CD
נחזור לרגע למדיה
בפרק העוסק באופן פעולת ה-CD, ניתן ללמוד את עקרונות טכנולוגיית ה-CD (מדיה), נחזור עליהם בקצרה:
ה-CD מאחסן מוזיקה וקבצים אחרים בצורתם הדיגיטאלית-כלומר, המידע על גבי הדיסק מיוצג ע"י סדרות של 0 ו- 1(הרחבה בפרק כיצד הקלטה אנלוגית ודיגיטאלית עובדת).
במדיה קיים מסלול מידע ארוך, ספירלי. אם היינו יכולים למתוח את המסלול, היה אורכו מגיע עד ל- 5 ק"מ !! במדיות הקונבנציונליות ה-0 וה-1 מיוצגים ע"י מיליונים של בליטות זעירות ואזורים שטוחים המצויים ע"ג המשטח שמחזיר אור. הבליטות והאזורים השטוחים מסודרים ברצף במסלול שרוחבו 0.5 מיקרונים (מיליונית המטר) ובאורך של 5 קילומטרים.
על מנת לקרוא את המידע הזה, מכשיר הקומפקט דיסק מעביר קרן לייזר על גבי המסלול, כאשר קרן הלייזר עוברת ע"ג אזור שטוח במסלול, הקרן משתקפת חזרה לתוך חיישן אופטי ומכשיר הקומפקט דיסק מתרגם זאת כ-"1". כאשר קרן הלייזר עוברת מעל בליטה האור לא משתקף לתוך החיישן האופטי אלא מתפזר ומכשיר הקומפקט דיסק מתרגם זאת ל-"0". הבליטות מסודרות מאורגנות במסלול סדרתי שראשיתו במרכז הדיסק, מכשיר הקומפקט דיסק מסובב את המדיה בעוד קרן הלייזר נעה לכיוון מרכז הדיסק. כאשר מכשיר הקומפקט דיסק נע במהירות קבועה, הבליטת נעות מהר יותר כאשר נמצאים באזור החיצוני של המדיה מאשר במרכזה.
על מנת לשמור על קצב אחיד, מכשיר הקומפקט דיסק חייב להאט את מהירותו ככל שמתקרבים לאזור החיצוני במדיה.
על פניו,זה כל מה שיש במכשיר הקומפקט דיסק, אך ההוצאה לפועל של רעיונות אלו היא הרבה יותר מורכבת וזאת משום שהמסלול הספיראלי חייב להיות מקודד ונקרא בדיוק שקשה לדמיין, אך התהליך הבסיסי הינו פשוט יחסית.
בפיסקה הבאה,תוכלו להבין כיצד מידע מוקלט ע"ג הקומפקט דיסק.
קריאה וכתיבה בעזרת ה-קומפקט דיסק
המכונה שמייצרת את המדיה עצמה משתמשת בקרן לייזר בעלת עוצמה גבוהה על מנת לחרוט וליצור את המסלול על גבי חומר בעל רגישות לקרני אור.
בשלב שני המסלול הספיראלי מוטבע ע"ג דיסק אקרילי. אותו דיסק מחופה בשכבת אלומיניום (או מתכת אחרת) וכך נוצר משטח בעל יכולת החזר אור שאותו ניתן לקרוא. בסופו של דבר הדיסק מצופה בשכבת פלסטיק שקופה המגינה על המתכת מסדקים, שריטות ושאר מרעין בישין.
כפי שניתן לראות,תהליך יצור דיסק הינו מורכב ועדין הבנוי ממספר שלבים וחומרים מגוונים.
השכבות השונות במדיה הקונבנציונאלית
כמו בכל תהליך ייצור מורכב (החל מהדפסת עיתון וכלה ביצור טלוויזיה), יצירת דיסק (כלומר הקלטתו) לא היה תהליך שניתן לבצע בבית, זה היה תהליך בר ביצוע רק במפעלים המייצרים מדיות בכמויות מסחריות של מאות, אלפים ואפילו מיליונים של מדיות. כתוצאה מכך, המדיה הקונבנציונאלית נותרה אמצעי "קריאה בלבד" עבור הצרכן הממוצע.
"חולי המוזיקה" הורגלו להשתמש בקלטות עליהן ניתן להקליט שוב ושוב כמו גם משתמשי מחשב שניצלו את מירב הזיכרון מהמחשב על מנת לאחזן מוזיקה, ההגבלה הזו נראתה כצעידה לאחור של טכנולוגיית ה-CD.
בשנות ה-90 המוקדמות, יותר ויותר צרכנים חיפשו דרך ליצור דיסקים איכותיים משלהם המבוססת על טכנולוגיית ההקלטה הדיגיטאלית. בתגובה לדרישה זו, מפעלי אלקטרוניקה הציגו אלטרנטיבה ובה ניתן להקליט מוזיקה על גבי מדיה בכמה צעדים פשוטים.
לדיסקים לצריבה (CD-recordable discs או CD-R ) אין שום בליטות או אזורים שטוחים, כתחליף, יש להם שכבה עדינה בעלת יכולת החזרת אור המונחת על גבי השכבה הרגישה לאור המצוייה על גבי הדיסק. כאשר הדיסק ריק (blank), השכבה שקופה בצורה חלקית: אור יכול לעבור דרכה ולהגיע אל השכבה המטאלית, אך כאשר מחממים את השכבה הזו ע"י ריכוז קרני אור בתדירות ובעוצמה מסויימים, היא נהפכת לאטומה: היא משחירה עד לנקודה בה אור לא יכול לעבור דרכה וכך, ע"י השחרת קטעים מסויימים והפיכתם לאטומים ומנגד השארת חלקים מסוימים במצב בו יתכן מעבר קרני אור דרכם, ניתן ליצור מסלול דיגיטאלי שאותו מכשיר הקומפקט דיסק מסוגל לפענח ולנגן. האור מקרן הלייזר של הקומפקט דיסק יוחזר אל החיישנים כאשר השכבה מחזירת אור באותו אופן בו האור חוזר כאשר הוא פוגע באזורים השטוחים המצויים במדיה הקונבנציונאלית וכך למרות של-CD-R אין בליטות, הם מתנהגים כמו דיסק סטנדרטי. התפקיד של הצורב, כמובן, הוא לצרוב את המסלול הדיגיטאלי ע"ג מדיה ריקה.
בפסקה הבאה נציץ מקרוב אל תוך הצורב ונראה כיצד הוא מתמודד עם המשימה.
גולשים מקוונים: 2