תהליך צריבת מדיה

נביט אל תוך מכשיר הקומפקט דיסק

בתהליך הכתיבה קרן הלייזר הינה בעלת עוצמה גבוהה יותר מאשר בתהליך הקריאה, כך שנוצרת אינטראקציה שונה בין הצורב למדיה- קרן הלייזר ממש משנה את פני המדיה ולא עוברת על פניה.
עוצמת הלייזר המופעלת בתהליך הצריבה לא אינטנסיבית מספיק כדי לשנות את צבע המדיה ולהכהות אותו, כך שניגון פשוט של מדיה על ידי הקומפקט דיסק לא תהרוס או תשחית את המידע.

בתהליך הכתיבה קרן הלייזר נעה בדיוק באותו אופן שבו היא נעה בתהליך הקריאה: היא נעה קדימה בעוד הדיסק מסתובב. בתחתית שכבת הפלסטיק של המדיה ישנם חריצים שמנחים את קרן הלייזר ומוליכים אותה במסלול המתאים. ע"י כיול (תיאום) קצב סיבוב הדיסק עם קצב תנועת הלייזר, הצורב גורם לקרן הלייזר לנוע ע"ג המקטע (track) במהירות קבועה.
על מנת להקליט מידע, הצורב פשוט מדליק ומכבה את קרן הלייזר בסינכרון עם ה-"0"-ים  וה- "1"-ות שבמדיה המקורית, הצורב משחיר את האזור במדיה על מנת לקבל "0" או משאיר את החומר כמות שהוא (שקוף) על מנת לייצג "1".

המכניזם והצורה של הצורב מאוד דומים לזה של נגן דיסקים רגיל: ישנו מנגנון שמסובב את הדיסק ומנגנון שמזיז בו זמנית את מכלול מכשיר הלייזר.

מרבית הצורבים יכולים לצרוב דיסק במהירויות משתנות. במהירות של 1x, הדיסק מסתובב בערך באותו הקצב בו הוא מסתובב כאשר מתבצעת קריאת דיסק, כלומר, אם אורכו של הדיסק המקורי הוא 60 דק', לצורב ידרשו כ-60 דק' על מנת לכתוב אותו. במהירות של 2x, יקח לצורב לכתוב את הדיסק בערך כמחצית הזמן הדרוש לו על מנת לקרוא אותו ובדוגמא שלנו- 30 דקות.

במהירויות צריבה גבוהות יותר,יש צורך במערכת בקרת לייזר משופרת ומתקדמת וחיבור מהיר יותר בין הצורב למחשב, כמו כן, נזדקק לדיסק המיועד לצריבה במהירויות כאלו. היתרון העיקרי של מדיות CD-R טמון ביכולתן לעבוד עם כמעט כל מכשיר קומפקט דיסק ו-CD-ROM, בנוסף ליכולת התאימות הזו, המדיה לצריבה נחשבת כזולה יחסית.
הקושי והחיסרון בפורמט הזה הוא שלא ניתן לעשות שימוש חוזר במדיות הללו- ברגע שבוצעה צריבה, אין אפשרות למחוק את המדיה ולכתוב עליה שוב. באמצע שנות ה-90, מפעלי אלקטרוניקה הציגו פורמט חדש המיועד לפתור בעיה זו.