שרי טרקל בספרה  "On the screa life " מונה את היתרונות השונים של הסימולציה כמשחק וכלי מדעי :

א. באתרי סימולציה בדומה לסימולציות ללא מחשב מתרחשים משחקי תפקידים שונים בהם המשתתפים בוחרים לעצמם דמויות פיקטיביות ובוראים עולם פיקטיבי בו הם משחקים בתפקידים שונים. עולם זה, דרך אגב, הוא טקסטואלי לחלוטין.

טענתה המרכזית של טרקל היא שההתנסות בחוויה זו מבעד למסך המחשב מעצבת את הזהות העצמית ואת מהות האינטראקציה החברתית והתרבות העכשווית היות ומשחקי תפקידים תמיד הוו עבור האדם אופן של סימולציה של החיים כבר משחר ילדותנו. ההבדל בין הסימולציה במשחק רגיל ובין הסימולציה מתווכת המחשב, נובעת מן העובדה שבאמצעות הטכנולוגיה לא נוצר קשר של פנים מול פנים עם הצד האחר, מה שמאפשר טשטוש גבולות מקסימאלי בין במציאותי ובין המדומה.

ב. טכניקת לימוד מחקרית חדשה.

הסימולציה כמתודה לימודית מאפשרת כמה סוגי הדמיה, הראשון שיקוף אותנטי של המציאות, ההדמיה משמשת את החוקרים כמעבדה של תהליכים שהמשתתפים בה יכולים להיות קובעי ההחלטות בעצמם. ניתן לשחזר מציאות לא מוכרת או לנצל את ההדמיה לבחינת מציאות מוכרת, כדי לברר אם יש דרכים אחרות לפתרון בעיות וכן הדמיה של מציאות פרי הדמיון, לדוגמא: מתקן סימולציה של החלל בו אנו מנסים לחקות אחר התנאים השונים הקיימים מחוץ ליקום. לפיכך ההדמיה היא כלי לימוד ומחקר.

ההדמיה כמתודה מדעית הינה תחליף לגישה הרואה בקלקולציה – החישוב המתמטי, מתודה מדעית או כפי ששרי טרקל מסכמת: התרבות המודרנית היא תרבות של קלקולציה בעוד התרבות הפוסט מודרנית היא תרבות של הדמיה.