מה לא נכלל בתקן ה – MIME ?

בעת הגדרת תקן ה – MIME התקיימו מספר מחלוקות ודילמות לגבי האלמנטים שיכללו בתקן זה. לבסוף התקבלו מספר החלטות אשר הביאו למבנה הנוכחי. פירוט ההחלטות מאפשרת להבין באופן ברור יותר את הגישה התכנונית. המרכיבים המרכזיים אשר סביבם נסובו הדיונים, ואשר לבסוף הוחלט כי לא יכללו בתקן ה – MIME הינם:

·          קידוד מקונן

בגרסאות טיוטה ראשוניות ניתן היה לקודד הודעה שלמה. עם זאת, לבסוף הוחלט כי קידוד לא יתאפשר כאשר טיפוס-התוכן הוא מסוג הודעה (Message) או ריבוי חלקים (Multipart). הסיבות אשר הובילו להחלטה זו הינן:

1.       המבנה הכולל של ההודעה לא יהיה גלוי ללא פעולת פענוח.

2.       ייתכנו קידודים מקוננים כאשר אותם נתונים ידרשו להיות מפוענחים מספר פעמים.

·          Uuencode

בתחילה נחשבה שיטת הקידוד "uuencode" למחליפה של שיטת ה - BASE64. מאוחר יותר היא נדחתה מהסיבות הבאות:

1.       השיטה לא הייתה מוגדרת היטב.

2.       ישנם שרתים המתקשים בהעברת הפלט של שיטת קידוד זו.

3.       לעתים מגיעים קבצי uuencode לאתרים מרוחקים במצב בו לא ניתן לפענחם.

המבנה של שיטת הקידוד BASE64 תוכנן באופן שימנע את היווצרותן של הבעיות הקשורות עם uuencode.

·          דחיסה

על אף שנדמה היה כי מנגנון של קידוד המשלב דחיסה (המבוסס על תקן הדחיסה של UNIX) נדרש להיכלל כחלק מתקן MIME, הוא נדחה לבסוף מן הסיבות הבאות:

1.       התוקף המשפטי הלא וודאי הקשור בשימוש באלגוריתמי דחיסה.

2.       העדר מומחה דחיסה בין מגדירי תקן ה – MIME.

·          מספר טיפוסי-תוכן

בעת הגדרת תקן MIME התקיימה מחלוקת משמעותית על המספר הכולל של טיפוסי-תוכן מורשים. היו כאלו שהעדיפו כמות בלתי מוגבלת, בעוד שאחרים דגלו בכך שלמקבלי הדוא"ל תהיה וודאות בזיהוי טיפוסי-התוכן. מנגנון התת-סוג היווה פשרה מוצלחת אשר סיפקה את הדרישות והצרכים של כל צד במחלוקת.