הגדרת  Packet Writing 

הרעיון מאחרי Packet Writing הוא להפחית ככל האפשר את הסיכוי לשגיאה מסוג  buffer underrun

להלן דוגמא של Packet Writing:

ה-Packet מכיל:

• בלוק קישור אחד.
• ארבעה בלוקי Run in.
• שני בלוקי Run Out.
• כל סקטור או בלוק הינו בגודל 2 קילובייט.
• בכל  packet מוקצים 14 קילובייט מראש.

כאשר כותבים על מדיית CD-R בעזרת תוכנת DirectCD,ה-Packet לעולם אינה גדולה מה-buffer. עובדה זו מפחיתה את הסיכוי לשגיאת buffer underruns.

בכל 1 MB יש 1000 kb ובדרך כלל גודל ה-buffer הוא 1mb וגודל חבילת הצריבה הינו 100k מה שמותיר ~900k מרווח.

Packet Writing משתנה (Variable Packet Writing)   

דוגמא ל- Variable Packet Writing :

למרות שניתן להשתמש בשיטה הראשונה עבור מדיות CD-RW לכתיבה רב פעמית, הדבר אינו מומלץ.
ב- Packet Writing לא ניתן לכתוב באופן רנדומלי, כתוצאה מכך ברגע שמדיה מסוג זה מתמלאת, במידה והשתמשו בתהליך הכתיבה ב- Variable Packet Writing, יש צורך למחוק לגמרי את כל המידע המצוי על גבי הדיסק לפני שכותבים מידע נוסף על הדיסק.
על מנת להציל את הקבצים, יש צורך להעתיק את המידע למקום כלשהוא על גב המחשב,למחוק את הדיסק ולהעתיק את המידע מחדש.מסורבל, לא ?? 

לסיכום :

חשוב להבין, כי למרות שהמשתמש יכול למחוק קובץ מסוים מהדיסק בשיטה זו,הקובץ המקורי קיים ותופס נפח זיכרון, מה שנמחק היא ההפניה וההתיחסות לקובץ המקור.

Packet Writing הקבועה (Fixed Packet Writing)

בשיטה זו,חבילות מידע קבועות בגודל 64k נכתבות על המדיה.
הגודל הקבוע של המקטעים על הדיסק מאפשר שימוש ב- LBA ,כלומר בעזרת ה-LBA הכונן יכול לכתוב,לשכתב ולמחוק כל מקטע מסויים על גבי מדית ה- CD-RW
זאת בניגוד לשיטה הראשונה שמונעת שימוש ב-LBA וכתוצאה מכך לא ניתן לגשת למקטע מסויים על פני המדיה.
שיטה זו,לעומת זאת,דורשת יותר תקורה וזאת משום שישנם יותר חבילות על פני המדיה.פחות מקום מוקצה לקבצים וזאת עקב המצביעים הנמצאים בכל מקטע ומקטע.

דוגמא ל- Fixed Packet Writing:

התקורה הגבוהה הנחוצה למדיה משתכתבת בשיטה השניה משאירה כ-493MB פנויים לשימוש.

לסיכום:

בכל Packet Writing  יש 32 בלוקים של מידע(64k).
ה- Packets  ניבנות סמוך לכתיבת המידע על גבי המדיה.
ניתן להשתמש בשיטה זו רק על גבי מדיית CD-R .
בשיטה זו מתאפשרות גישה אקראית למידע המצוי על הדיסק (כתיבה,שכתוב ומחיקה).