היבט הסטורי

עיקרון הלמידה מרחוק, איננו דבר חדש. בסוף המאה התשע עשרה, באוניברסיטת שיקגו, נפתח הקורס הראשון מסוגו ברחבי ארה"ב, בו המרצה והסטודנט היו במרחק רב זה מזה וממוקמים במקומות שונים. הטכניקה נקראה אז "למידה בהתכתבות".
בתקופות שקדמו למאה התשע עשרה, ובמיוחד באירופה, חינוך והשכלה היו בד"כ מיוחסים לגברים בני המעמד הגבוה. השיטה היתה לרכז את כל התלמידים במקום אחד, ולשם להזמין את המרצה להעביר את תורתו. ניתן לכנות פורמט זה בשם "הלימוד המסורתי" שלמעשה, השימוש בו נעשה עד עצם היום הזה.
לכן, באותה התקופה, הרעיון של למידה בהתכתבות נראה כמגוחך. קורסים בהתכתבות, אשר היוו חלופה לאוכלוסייה שלא יכלה להרשות לעצמה השכלה בפורמט המסורתי, נחשבו כקורסים נחותים שרמתם ירודה. התייחסו לשיטת ההתכתבות מרחוק כמודל שצמח לצרכים עסקיים של בעלי אינטרסים כספיים ולא חינוכיים טהורים. האליטה חשה כי הלמידה בהתכתבות מאיימת על ההשכלה הגבוהה בקרב השייכים למעמד הגבוה.
חרף העובדות הנ"ל, הצורך ליצור שוויון במתן השכלה לכלל האזרחים בארה"ב שימשה פן נוסף באידיאל הדמוקרטי של אמריקה, כך שהלמידה בהתכתבות היוותה עידן חדש בתחום ההשכלה בכלל ובפרט בהשכלה הגבוהה.
עם ההתפתחויות הטכנולוגיות במלחמת העולם הראשונה והטלוויזיה בשנות החמישים של המאה העשרים, הלימוד מחוץ לכיתה המסורתית תפס תאוצה.
עם כניסת טכנולוגיות, כגון: האודיו, הוידיאו והמחשבים לעולמנו, הדרך לתחום הלמידה מרחוק היתה סלולה ומהירה בתחומים רבים, כגון: בתי-ספר, אוניברסיטאות, צבא, עסקים ותעשייה.