הצפנה א-סימטרית

שיטות ההצפנה המודרניות עושות שימוש במפתח כפול והן ידועות כ"הצפנה א-סימטרית". קוד אחד משמש להצפנת המסר וקוד אחר לגמרי משמש לפענוחו. הפרוטוקול שבייסוד הטכנולוגיה פותח בשנת 1976 על ידי Diffie ו – Hellman.

השיטה מתבססת על שני מפתחות משלימים, הנמסרים לכל משתמש – קוד אחד גלוי וידוע לכל וקוד אחר פרטי. מה שהוצפן בעזרת קוד אחד ניתן לפענוח רק בעזרת הקוד האחר ולהיפך.

המשתמש רשאי להפיץ את הקוד הגלוי בפומבי כחלק מכל הודעת דואר אלקטרוני, להציבו באינטרנט או למסרו לאתרים שזוהי תכליתם והתמחותם. כך, כל אדם יוכל לשגר אליו מסר שיוצפן בעזרת מפתח זה. הפענוח ייעשה על ידי בעל המפתח הפרטי, קרי, הנמען של המסר, אשר יוכל לפענח את ההצפנה ולקרוא את הדברים שיועדו אליו.

באופן דומה, מוצפנים פרטי כרטיס האשראי בדרכם ממחשב המשתמש לחנות הווירטואלית שבה קנה הגולש זה עתה ספר או דיסק. גם החתימה הדיגיטאלית מתבצעת באמצעות הצפנה. אלא שכאן חותם אדם על מסמך באמצעות המפתח הפרטי הייחודי שלו. החתימה מזהה את חותמה בוודאות גמורה. כך ניתן לחתום באמצעות האינטרנט על חוזים מסחריים מבלי להיטלטל למפגשי חתימה ברחבי תבל ומבלי לשלוח את המסמכים בדואר פיסי. כאשר יגיע המסמך החתום לנמענו תופיע על מסך המחשב הודעה המאשרת את זהות החותם. פונקציה מתוחכמת (Hush Function), תאשר גם שאיש לא שינה את המסמך מרגע שנחתם.

מדינות רבות בארה"ב חוקקו כבר חוקים המסדירים את הפעלתה של החתימה הדיגיטאלית ומעגנים את מעמדה המשפטי. גם בארץ נחקק, כאמור, חוק החתימה האלקטרונית, אלא שעדיין אין תקנות ברורות המסדירות את השימוש בחתימה דיגיטאלית.