משפחת פרוטוקולי SNA
ארכיטקטורת רשת המערכות - Systems Network Architecture (SNA) – הוצגה לראשונה ע"י IBM בשנת 1974 במטרה לספק מסגרת עבודה לחיבור מספר רב של מוצרי IBM המנוגדים באופן הדדי , וזאת על מנת לחלק את העיבוד.
SNA הייתה אחת מארכיטקטורות התקשורת הראשונות שנוצרו בכדי להשתמש במודל שכבתי, שמאוחר יותר היווה את הבסיס למודל ה- OSI.
ה- SNA היא רשת היררכית הכוללת מבחר מכונות הנקראות צמתים.
ישנם 4 סוגי צמתים:
סוג 1 - טרמינלים
סוג 2 - בקרים ומכונות המנהלים את הטרמינלים
סוג 4 – מעבדי front-end ומכונות הלוקחות חלק מה- load off של ה- CPU המרכזי
סוג 5 – המארח העיקרי
לכל צומת יש לפחות יחידת מעון רשת אחת - Network Addressable Unit (NAU) .
ה- NAU מאפשר לתהליך להשתמש ברשת ע"י כך שהוא מקנה לה כתובת. תהליך יכול אז להשיג ולהיות מושג ע"י NAUs אחרים.
NAU יכול להיות אחד משלושה סוגים: LU (Logical Unit), PU (Physical Unit) או SSCP
(System Services Control Point).
בדרך כלל יש SSCP אחד עבור כל צומת מסוג 5 ואף אחד בצמתים האחרים.
SNA מבחין בין חמישה סוגים שונים של שיחות: SSCP-SSCP, SSCP-PU, SSCP-LU, LU-LU ו- PU-PU.
ה- SSCP (PU סוג 5) בדרך כלל מיושם במכשירי מחשב מרכזי של IBM, אשר משתמשים בערוצים כדי להתחבר למכשירי בקרה כמו דיסקים, טייפים ומבקרי תקשורת.
אלו הם קישורי תקשורת בעלי מהירות גבוהה (עד 17 Mbps).
מבקר התקשורת (מעבד ה- FEP Front End, PU סוג 4) משמש לחבר קווי SDLC בעלי מהירות נמוכה. כולם ביחד: ה- SSPCs, FEPs, ערוצים וקווי SDLC המחברים אותם, יוצרים את עמוד השדרה של ה- SNA.
באמצעות SDLC, ה- FEPs מחברים גם Token Ring LAN או קישורי X.25 וסוגים אחרים של מכשירי SNA, כמו מבקרי קבוצה ותחנות RJE.
אלו הם מכשירי PU סוג 2/2.1 ומשמשים לנהל Lus שהם נקודת הקצה של רשת SNA – אלמנטים כמו מסוף התצוגה (משפחת ה- 3270).
מידע SNA יכול להיות משודר בתוך מגוון פרוטוקולים. שני פרוטוקולים שלעיתים קרובות משמשים לשאת מידע SNA הם: SDLC ו- QLLC (שנושא מידע SNA מעל X.25).
התרשים הבא מציג את SNA ביחס למודל ה- OSI: