זעקות הדאגנים הראשונות

במקור המשחק נקרא הולך רגל (Pedestrian). המשחק נותן לשחקנים לכוון כלי רכב שנוסעים במגרש ורודפים אחרי אנשי מקל רצים, אשר נקראים גרמלינים בטקסט המשחק. ההרגשה שהמשחק מותיר היא בהחלט לא נוחה, עם עיצוב מחריד על קופסת המשחק של פט "סליפי" פיק (Pat “Sleepy” Peak). כאשר אחת מהדמויות הקטנות שרצות על המסך נדרסת, היא צורחת והופכת לצלב, בכך מוסיפה עוד מכשול שהשחקנים צריכים להימנע ממנו. תוך כדי לחץ גובר מצד קבוצות הורים שמסתכלות בכל מקום פרט לעצמן בשביל למצוא תירוץ קל על מנת להסביר את ילדיהם הסוררים, בסופו של דבר מירוץ המוות מוצא מהשוק. הזעם שלהם מתלבה ע"י הכיסוי הרב של התקשורת על ההשפעה ההולכת וגוברת של משחקי הוידאו על החברה. כולל תחקיר המציג באופן רע מאוד את ההשפעה הזו בתוכנית התחקירים הפופולארית "60 דקות".
בכל מקרה, כאשר היא לא מושפעת מהפרסום הרע, אקסידי משחררת המשך למשחק שנה לאחר מכן בשם סופר מרדף מוות (Super Death Chase). המשחק מצמצם באלימות בכך שהקורבנות הם כבר מתים. השחקן רודף אחרי שלדים ורוחות במגרש עם הרכב שלו.
לפני שנים אחדות, ב-1997, קרמגדון (Carmaggedon), גרסת משחק מחשב הרבה יותר גרפית למירוץ המוות 2000, משוחרר ע"י החברה הבריטית Sci עם מעט מאוד התנגדות.