מערכות מידע
מערכות מידע ממוחשבות מנהלות ומעבדות נתונים בעזרת המחשב. מבחינים בין שני סוגי מערכות לעיבוד נתונים:
מערכות אצווה (Batch Processing) צוברות את האירועים ומעבדות את כולם במכלול אחד, ברצף. עלות העיבוד נמוכה, אך זמן התגובה לאירוע ארוך בגלל תהליך הצבירה. למשל, צבירת תנועות של מכירת מוצרים והורדתם מהמלאי הכולל פעם בשבוע, תגרום לכך שנגלה מאוחר מדי (כעבור שבוע) שחסרים לנו מוצרים על המדף.
מערכות מקוונות (On-Line Processing) מגיבות מיידית לכל אירוע. האירועים מוזנים למערכת העיבוד בזמן היווצרותם דרך מסופים ומערכת התקשורת. זמן התגובה מהיר, אך עלות העיבוד יקרה בגלל התשתית הדרושה לרשת התקשורת ולאחסון הנתונים. למשל, בבנק, משיכת כסף מהחשבון של הלקוח תאפשר לפקיד הבנק עדכון מידי של היתרה בחשבון.
מבנה הנתונים (Data Structure)
כדי לאפשר את עיבוד הנתונים באמצעות שפות תכנות, אנו מארגנים אותם למבנים, כמו טבלה, רשימה, עץ מידרגי, וכך ניתן לעבד את הנתונים באופן יעיל. מבחינים בין שני סוגי מבני נתונים:
1. מבנה נתונים המנוהל בזיכרון הפנימי של המחשב. מבנה הזיכרון הפנימי ויכולת הגישה המהירה אליו, מאפשר את ארגון הנתונים במבנים מורכבים, כמו טבלאות ,קישור נתונים ע"י מצביעים, עצים וכו'. מכיוון שהזיכרון הפנימי יקר, מבנים אלה צריכים להיות מרוכזים ויעילים.
2. מבנה נתונים המנוהל בזיכרון החיצוני של המחשב. הזיכרון החיצוני זול יחסית, בעל נפח אחסון גדול, ומאפשר לשמור נתונים לאורך זמן רב. רוב מבני הנתונים נשמרים על יחידות האחסון (כמו דיסקים) בצורת קבצים, ולכן ארגון הקבצים הוא נושא מאוד חשוב.
מבנים לוגיים
מערכת ניהול הנתונים מבצעת התאמה בין המבנה הלוגי לבין המבנה הפיסי של הנתונים. ארגון נתונים לוגי הוא הצורה שבה המתכנת מארגן את הנתונים במערכת המידע, וארגון נתונים פיסי הוא צורת הארגון הפנימי של הנתונים בזיכרון המחשב. לרוב המבנה הפיסי "שקוף" מנקודת מבט המשתמש, שרואה את המבנה הלוגי בלבד. הרעיון הוא שיהיה מצב של אי-תלות בין הארגון הלוגי של הנתונים לארגון הפיסי שלהם, ואז המבנה הלוגי יכול להיות שונה לחלוטין מהמבנה הפיסי, ומותאם לצרכי המשתמש.