אורחים חדשים בזירה

 

כאשר הפרוייקט סטלה (Stella) של אטארי עובר מלוח השרטוט ומתקרב לשחרור, ראש אגף הפיתוח של מטל

 (Mattel) ריצ'ארד צ'אנג (Richard Chang) נהיה מעוניין בפיתוח מערכת מתחרה עבור החברה שלו, הידועה בעיקר כיצרנית קו הברבי המאוד רווחי. ב-1976, הוא יוצר קשר עם גלן הייטאואר (Glen Hightower), נשיאה של חברת הייעוץ APh הממוקמת בפסדינה, קליפורניה, בשביל לחקור את האפשרויות. הם מוצאים את מערכת השבבים בשביל המערכת החדשה אצל General Instruments, ואחרי כמה שינויים עם מרכיבים נוספים, הם בונים לוח אם סביב מיקרומעבד 16bit CP-1610, הפועל ב-3.6MHz עם 4k אפשריים של RAM מערכת. אבל עד עכשיו סטלה כבר נהייתה ה-VCS והיא תופסת תאוצה, ומטל מסתייגת מהמחשבה של ללכת ראש בראש עם אטארי. תכנות משחק הוידאו החדש שלהם מושם בהמתנה בזמן שמטל אלקטרוניקה מנסה את מזלה עם משחקי יד מסוג LED כמו פוטבול. כאשר אלו נמכרים מעל כל הציפיות, מנהל ממטל בשם ג'ף רוצ'ליס (Jeff Rochliss) משכנע את הראשים החשובים להשקיע במשחקי הוידאו הטלויזיונים מחשבה רצינית נוספת. החברה ממנה את APh לתכנן מערכת משחק ביתית המבוססת סביב החומרה.

 נסיונות שיווק של הקונסול מתחילים בפרסנו, קליפורניה ב-1979.

היחידה נקראת אינטליויזיון (Intellivision), או טלויזיה אינטליגנטית, בזכות קיבוקרד ומכשיר אחסון זיכרון "שישוחררו בקרוב" אשר יהפכו את כל המערכת למחשב 64k. הרכיב הראשי (Master Component), כך נקראת בימת משחק הוידאו הראשונה, הוא מכשיר בעל מראה מיוחד באופן מובהק, נמוך ומלבני בצורתו עם כיסוי עץ ושתי ידיות הפעלה מאוד מיוחדות. הן מרובעות ושטוחות, ובמקום ג'ויסטיק הן מפעילות דיסק עגול, בעל 16 כיוונים בצבע זהב שהשחקן לוחץ עליהם בשביל להזיז את הדמויות על המסך, זה מקדים את ידיות ההפעלה מסוג D-Pad שיהפכו לנורמה בשנים מאוחרות יותר. יש גם לוח מקשים, שעליו אפשר להניח תוספים מפלסטיק הכלולים עם משחקים מסוימים המאפשרים פקודות נוספות לביצוע במהלך המשחק. לרוע המזל, דיסקיות השליטה אינן מהוות להיט גדול עם השחקנים, וביחד עם עיצובם הקל והדק שמוביל להרבה תקלות בידיות ההפעלה עצמן, ובהיותן מחוברות אל המערכת עצמה, זה נהייה בעיה של ממש בשביל הבעלים שצריכים להיסחב עם כל המערכת בחזרה אל הסוחר בכל פעם שיש בעיה איתן. למרות הכל, הנסיון הראשון הזה שהורץ בפרסנו הוא הצלחה מעוררת, וכאשר אינטליויזיון הולכת אל שחרור לשוק ב-1980, כל פס היצור של 175,000 היחידות נמכר לחלוטין. המחיר המקורי הוא 250$, יותר גבוה מה-VCS באותה תקופה, אבל היכולת של המכונה היא הרבה יותר גבוהה מאשר של המתחרה מאטארי, בהציעה 16 צבעים אפשריים על המסך ושלושה ערוצי סאונד.

 

12 משחקים משוחררים ביחד עם היחידה, שתוכננו בידי גלן הייטאואר ותוכנתו ע"י קבוצה ב-APh. הקלטות הן קטנות יותר משאר קלטות ה-VCS, עם קצה מעוגל. כל משחק נופל תחת קטגוריה, או רשת על מנת לסווג את המשחק, לדוגמא: רשת ארקייד, רשת פעולה, רשת חינוך וכו', אבל תפיסה זו ננטשת מאוחר יותר כאשר ז'אנרים שונים מתחילים להתמזג. רשת ה-M המאוחרת יותר של סדרת המשחקים מיוצרים עבור מערכות מתחרות כמו ה-VCS, הקולקוויזיון ואפילו כמה עבור שרתי אפל II ו-IBM PC. הקלטת המגיעה עם המערכת היא פוקר בלקג'ק לאס וגאס, המציגה דילר מאיים המחלק קלפים אל השחקן מעל שולחן קזינו ירוק.

 אבל מטל במהרה מוצאת את עצמה ניצבת מול מגנבוקס,

הבעלים של פטנט מערכת משחקי הוידאו הביתית הראשונה, אשר הורווח משחרור מערכת האודיסיאה המקורית. כאשר אטארי שיחררה את ה-VCS, הם שילמו סכום פעוט למגנבוקס עבור הרשיון לייצר משחק מבוסס טלוויזיה. מגנבוקס מהר מאוד מבינה את הטעות בדרכיה בעקבות ההצלחה האדירה של אטארי, והם דורשים תשלום גדול ממטל עבור אותם זכויות. בטוחים בכך שהפטנט לא יעמוד תחת בחינה משפטית, מטל מסרבים לשלם. בלקחם לביהמ"ש, מגנבוקס זוכה בתביעת הזכויות על הפטנט, ומטל משלמת בסופו של דבר מספר מיליוני דולרים פיצויים.