שבירת סלעים ושיאים

 המומים מהעובדה שהם לא היו האחראים לזולל המטבעות פולשי החלל,

 אטארי מנסה במהירות באופן נואש ליצור את המשחק המדהים באופן לא שפוי הבא. ב-1978 סגן הנשיא של מחלקת ההנדסה של אטארי בן ה-27 לייל ריינס, מפתח קונספט משחק עבור קוסמוס, פרוייקט המשחק ההולוגרפי של החברה שבראשו עומד מהנדס פונג אל אלקורן. עם כותרת העבודה של חטיפת כוכב (Planet Grab) וניתן בגרפיקה תלת מימדית, המשחק ישתף שחקנים הטסים מסביב למערכת שמש בעודם כובשים כוכבים ע"י נגיעה בהם. מערכת המשחק התלת מימדית הזו היא לא יותר מחלום עבור אטארי, ובסופו של דבר אבטיפוס שלה מוצג לציבור הרחב ב-1981. התוכן ההולוגרפי המובטח הוא בסופו של דבר לא יותר מרקע תלת מימדי מרהיב שכבר הופיע במשחקים כמו פולשי החלל, ובסופו של דבר, פרוייקט קוסמוס מבוטל. 

אבל אחרי שריינס מדסקס את רעיונותיו עם המתכנן לוג, רעיון המשחק שלו מפותח יותר כמשחק ארקייד מבוסס גרפיקת וקטורים. המשחק נקרא אסטרואידים (Asteroids), לוג וקבוצתו יודעים שיש להם להיט גדול מתחת לידיהם. כאשר המשחק משוחרר ב-1979, תחזיותיהם מאומתות לחלוטין. המשחק נותן לשחקנים להשתמש בכפתורים כדי לדחוף ספינת חלל קדימה מסביב לשדה אסטרואידים. כאשר סלע אחד נורה, הוא נשבר לחתיכות קטנות יותר, וכך הלאה עד שהוא מושמד לחלוטין. בהשתמשו בכפתור ההיפר-חלל, ספינת השחקן יכולה לקפוץ למקום רנדומלי על המסך כדי להמלט ממוות מיידי, אבל עם הסיכון של להופיע מחדש במסלולו של עצם אחר. מדי פעם, צלחות מעופפות נכנסות אל המסך, מרוכזות בהשמדת השחקן. מוסיפה לפופולאריות של המשחק היתה מערכת ניקוד גבוה שהוצגה ע"י אסטרואידים, המאפשרת לשחקנים לשמור את ראשי התיבות שלהם ליד התוצאות שלהם כך שכל העולם יראה.

הדרישה עבור המשחק היא כ"כ חזקה שאטארי עוצרת את ייצור משחק הוקטור הראשון שלה נוחת ירח         (Lunar Lander) (ששוחרר רק 3 חודשים קודם לכן), בשביל להחליף את פסי הייצור לייצור רב יותר של אסטרואידים. הם בסופו של דבר מוכרים יותר מ-70,000 יחידות, ובכך שוברים כל שיא קודם שנקבע ע"י פולשי החלל. המשך למשחק הוא אסטרואידים דלוקס (Asteroids Deluxe) של דייב שפרד (Dave Shepperd) ב-1980 ובלסטרוידס (Blasteroids) ב-1987.