יחידת העיבוד המרכזית ודרישות זיכרון

יחידת העיבוד המרכזית (CPU) מעבדת נתונים בגושים של 8 סיביות. גושים האלו, כפי שאמרנו, נקראים על פי רוב בתים. מכיוון שבית הוא היחידה הבסיסית לעיבוד, כוח העיבוד של המעבד המרכזי לעיתים קרובות מתואר במונחים של המספר המרבי של בתים שהוא יכול לעבד בזמן נתון. למשל, פנטיום ומיקרופרוססורים PowerPC  לפי שעה משתמשים בנתיבים של 64 סיביות, מה שאומר שהם יכולים לעבד 64 סיביות, או 8 בתים, בו זמנית.

כל פעולה בין המעבד המרכזי והזיכרון נקראת מחזור אפיק. מספר סיביות הנתונים שמעבד מרכזי יכול להעביר במשך מחזור אפיק בודד משפיע על ביצוע המחשב ומכתיבה את סוג הזיכרון שהמחשב דורש. רוב המחשבים השולחניים כיום משתמשים ב DIMM של 168 פין, שתומך בנתיבי נתונים של 64 סיביות.

בעבר, SIMM עם 72 סיביות עוצבו על מנת לתמוך בנתיבי נתונים של 32 סיביות. וכאשר השתמשו בזה בתצורות שתמכו בנתיבי נתונים של 64 סיביות, היה צריך להתקין אותם בזוגות כאשר כל זוג של מודולים יוצר שקע של זיכרון. המעבד המרכזי התקשר עם שקע הזיכרון כיחידה לוגית אחת.

מעניין שמודולי RIMM, שהם חדשים יותר מהDIMM, משתמשים בנתיבים יותר קטנים של 16 סיביות; אף על פי כן הם מוסרות מידע במהירות רבה, על ידי שליחת מספר חבילות של נתונים כל פעם. מודולי RIMM משתמשות בטכנולוגיה של חפיפה לשליחת ארבע חבילות של 16 סיביות כל פעם למעבד מרכזי של 64 סיביות, כך שמידע עדיין מעובד בגושים של 64 סיביות.