מהיכן מגיע זיכרון?

עשיית השבב
מופלא אבל אמיתי: זיכרון מתחיל את דרכו כמו חול שכיח של חוף הים. חול מכיל סיליקון, שהוא המרכיב העיקרי ביצור המוליך למחצה ,או "שבבים". מחלצים את הסיליקון מהחול, ממיסים, מותחים, חותכים, טוחנים ומצחצחים עד לצורה של ואפל סיליקון.

במשך תהליך יצירת השבב, דגמי מעגל מסובכים מוטבעים על השבבים ע"י מיגוון של טכניקות. כאשר שלב זה מסתיים, השבבים עוברים בדיקה והטבעה.

השבבים הטובים מפורדים ועוברים לשלב הקרוי "הדבקה". תהליך זה מייסד את הקשרים בין השבב לבין ציפוי הזהב או הבדיל, או הפינים.

כאשר השבבים מיוסדים, הם נארזים בפלסטיק שנאטם באופן הרמטי, או בכיסויים קרמיים.

אחרי הבדיקה, הם מוכנים למכירה.
 

יצירת  המודול של הזיכרון

כאן יצרני המודלים של הזיכרון נכנסים לתמונה. יש שלושה מרכיבים עיקריים שבונים את המודל של הזיכרון: שבבי הזיכרון, PCB  ועוד אלמנטים "על-הלוח" כגון נגדים וקבלים. מהנדסים העוסקים בעיצוב משתמשים בתוכנות CAD (תכנון בעזרת מחשב) על מנת לעצב את ה-PCB. בניית לוחות באיכות גבוהה דורשת ביצוע זהיר של ההשמה ואורך הסימן של כל קו וקו.

התהליך היסודי של יצירת ה PCB דומה מאוד לזה של שבבי הזיכרון. טכניקות של הסתרה, עריכת שכבה וחריטה יוצרות סימני נחושת על המשטח של הכרטיס. אחרי יצור ה PCB, המודול מוכן להרכבה.

מערכות ממוכנות מבצעות עליה לשטח דרך חור הרכבה של המרכיבים על גבי ה PCB. הצירוף נעשה באמצעות דבק מלחים, שמחומם ומקורר על מנת ליצור קשר תמידי. מודולים שעוברים פיקוח נארזים ונשלחים להתקנה במחשב.