כבל ה- Coax נקרא כך משום שמדובר בציר מרכזי משותף (common axis). הוא הומצא בשנת 1929, אך השתמשו בו לראשונה בשנת 1941.

כבל זה מורכב מציר נחושת. את ציר הנחושת מכסה בידוד פלסטי. על הבידוד יש סיכוך של אריג נחושת או מתכת אחרת ומעל הסיכוך יש ציפוי פלסטי להגנה ובידוד.

חברות הכבלים משתמשות בכבל זה בכדי לקשר בין האנטנה שלהן לבית הלקוח. כמו כן לפעמים גם חברות הטלפון (בזק) משתמשות בכבל זה לחיבור מהמרכזת הקרובה אל בית המשתמש. שימושים נוספים בכבל זה ניתן לראות בעיקר בחיבור Ethernet ברשתות פנימיות (LAN) בארגונים.

בשני קצוות הכבל יש צורך להתקין נגד סיום (terminator). תפקיד ה- terminator הוא להעניק התנגדות לקו כולו. מומלץ להשתמש ב- terminator עם כבל הארקה.

קיימים שני סוגים של כבלים קואקסליים הנבדלים בעוביים וברמת ההתנגדות החשמלית שלהם:

broadband  .1      - פס רחב / כבל בן 75 Ohm: כבל זה יכול להעביר נתונים בקצב

          של מאות מיליונים סיביות (bits) לשניה. מאפשר העברה בו זמנית של שיחות

          טלפון, נתוני מחשב ושידורי טלוויזיה.

     2.  baseband - כבל בן 50 Ohm: כבל זה דק יותר ויכול להעביר נתונים בקצב של

          עשרות מיליוני סיביות (bits) לשניה. שימוש בכבל זה נמצא ברשתות תקשורת

          מקומיות, ובהעברת שיחות בינעירוניות ברשת הטלפונים.

יתרונות כבל ה- coax

       עלותו של כבל זה נמוך מאוד. כמו כן מחיר הציוד הנלווה, המחברים והמסיימים

          נמוך גם כן.

       התקנה פשוטה וקלה.

       חסינות טובה לרעשים.

       תומך בקצבי שידור גבוהים.

חסרונות כבל ה- coax

       רגישות למגעים רופפים או נתק בקו - כל פגיעה ברציפות או התנגדות (ב-

terminator          ) הכבל תגרום לנפילת הרשת כולה.

ניתן להתגבר על חסרונו הגדול של כבל ה- coax בעזרת ציוד מתאים שימנע מצב של מגע רופף, אך ציוד זה יקר מאוד.