אז אולי אפשר להסתפק רק בזיכרון החיצוני?
אם היינו משתמשים רק בזיכרון החיצוני היו עולות בעיות אחרות:
אי-אחידות זמן הגישה – בעיה נוספת הקשורה לזמן הגישה היא שרצוי שזמן הגישה יהיה קבוע ואחיד לכל המילים בזיכרון, ללא תלות במיקומן או בכתובתן – דבר המתקיים בזיכרון הפנימי. בזיכרון החיצוני לעומת זאת, זמן הגישה אינו קבוע, הוא תלוי במקום המילה המבוקשת, במנגנון הגישה ועוד.
סיבוכיות הגישה – כאשר יש צורך לעבד נתונים המאוחסנים בזיכרון הפנימי, הם נקראים ישירות מהזיכרון הפנימי אל האוגרים ביחידת העיבוד המרכזית (CPU). לעומת זאת, כאשר מעבדים נתונים המאוחסנים בזיכרון החיצוני הם נקראים תחילה לזיכרון הפנימי, ורק משם הם נקראים אל האוגרים השונים. כלומר היע"מ אינה עובדת ישירות עם הזיכרון החיצוני, ולכן העבודה איתו איטית ומסובכת יותר בהשוואה לזיכרון הפנימי.
השוואה בין זמן הגישה וסדר הגודל ברמות השונות בזיכרון ניתן לראות בתרשים הבא:
גולשים מקוונים: 2