מקורו של חוק אוהם

ב- 1826 גילה אוהם את החוקיות הקובעת את הקשר בין המתח, ההתנגדות ועוצמת
הזרםהחשמלי.

חשיבות התגלית לא הובנה בשעתו, ודבר זה גרם לאוהם צער רב ותסכול, והמריצו להתפטר ממשרתו כמורה בקלן.

ואולם אחר כך הפכה נוסחתו ליסוד האלקטרודינמיקה כולה.
בסוף ימיו זכה אוהם להכרה כללית ולכבוד רב.

כלל אוהם מגדיר את התלות ההדדית שבין ערכי המתח, ההתנגדות ועוצמת הזרם
החשמלי הקבוע במוליך מתכתי או אלקטרוליטי,ונחשב כלל יסודי בתורת  הזרם החשמלי.

אפשר לנסחו לפי ,I=GV ובמקרה כזה G נקרא מוליכות.

או לפי  V=RI ובמקרה זה R הוא התנגדות המוליך.

לפי כלל אוהם, התנגדות המוליך,מתכתי או אלקטרוליטי, אינה מושפעת מהמתח, כלומר אף לא מעוצמת השדה החשמלי.

כלל אוהם אינו חל אלא על מוליכים מהסוג הזה,ואין לו תוקף כשמדובר בזרמי חשמל
במתח גבוה אצל גזים, וגם לא בהתפרקויות חשמליות בריק או בקשת החשמלית.
אוהם עסק גם בחקר אקוסטיקה ואופטיקה, אך בשטחים אלו לא הגיע לגדולות.

על שמו קרויה יחידתה התנגדות החשמלית.