שיתוף קבצים

שיתוף קבצים ("file swapping") הנו נתח נוסף מההתפתחות הטכנולוגית בעידן האינטרנט, לה אנו עדים בעשור האחרון. חברת Napster.com היא החברה הראשונה שעמדה מאחורי רעיון זה ואף ספגה מהלומות רבות בגין המשמעויות הכלכליות-משפטיות שנובעות מהשירות שהיא סיפקה (ושהיום מספקות חברות דומות לה) ברשת.

ראשית אנסה להסביר כיצד המנגנון פועל. Napster ודומותיה (כמו kazaa, iMesh, emule, Winmx וכדו') הקימו מנגנון המאפשר לגולשים להניח קישור למחשבים שברשותם. קישור זה, בצירוף פרטים שונים, מאגד בתוכו את שמות קבצי ה – MP3 שנמצאים על המחשב האישי של הגולש ופרטים שונים לגביהם, כגון שם היצירה, שם היוצר וכיו"ב. וכך הקישור לקובצי MP3, על האינפורמציה המלווה אותם, מצטרפים למאגר המידע של kazaa לדוג' וכל גולש שנפשו חפצה בקובץ MP3 נכנס למאגר המידע, בוחר את היצירה ומודיע כי הוא מעוניין להוריד את קובץ ה -  MP3 שמכיל אותה למחשבו האישי. בשלב זה המנגנון שמאחורי מאגר המידע מחבר את המחשב האישי של אחד הגולשים, אשר מציע את הקובץ ממחשבו, למחשב של הגולש, אשר מבקש להעתיק את הקובץ למחשבו.

הקונספט מאחורי הטכנולוגיה הנו מהפכני, שכן שיתוף הקבצים דרך האינטרנט הפך בן רגע לפשוט ביותר, יעיל וחסר תקדים בנגישותו. הטכנולוגיה הזו מאפשרת למשתמש יחיד להתחבר, בפוטנציאל, לעשרות אלפי מחשבים אחרים ולקבל מכל אחד מהם תוכן דיגיטאלי. אלא שכפי שניתן להבין טכנולוגיה זו עוררה ומעוררת עד היום שאלות קשות בתחום הפרת זכויות היוצרים ומשמשת כר נרחב להתכתשויות רבות בבתי המשפט ברחבי העולם, בין חברות המוזיקה הגדולות בעולם (הלוחמים העיקריים הם הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה IFPI, וכן RIAA, הפועל בארה"ב בלבד) לבין משתפי הקבצים השונים ברחבי העולם.

וכך למשל נפסק בקנדה, ביום 31.3.04, כי שיתוף יצירות פיראטיות ברשתות שיתוף קבצים כמו קאזה הוא חוקי בגבולות המדינה. בפסיקה תקדימית זו נקבע כי הורדת מוזיקה מרשת שיתוף הקבצים והצבתה בתיקייה משותפת הנגישה לגולשים אחרים המשתמשים בתוכנה היא חוקית בקנדה. וכך כתב השופט הקנדי ון פינקנשטיין: "הצבת עותק של קובץ בתיקייה משותפת במחשב, הנגישה לגולשים אחרים באמצעות תוכנת שיתוף קבצים אינה נחשבת הפצה, על מנת שניתן יהיה לראות בכך הפצה, יש צורך בפעולה מצד המשתמש כמו משלוח של הקבצים לגולש אחר או פרסום העובדה כי קבצים אלה זמינים להעתקה". בכך למעשה קבע השופט כי הן הורדת הקבצים והן העלתם היא חוקית בקנדה.

החלטה זו תקפה אמנם בקנדה בלבד, אך היא בעלת השלכות בינלאומיות על המאבק של חברת המוזיקה במשתפי הקבצים בכל העולם. גם בהולנד אישרר ביהמ"ש העליון, בחודש דצמבר 2003, פסיקה של ערכאה נמוכה יותר, לפיה מפתחי תוכנת שיתוף הקבצים הפופולארית קאזה, אינם אחראים לפעילות בלתי חוקית של גולשים פרטיים. עם זאת פסיקה זו לא קבעה כי שיתוף קבצים פיראטי הנו חוקי.

בארץ עוד אין הלכה מחייבת בעניין זה, אולם גם אצלנו עשויים לפעול בעתיד נגד גולשים ישראלים המשתפים שירים בתוכנות שיתוף קבצים. כך עולה מכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות, ביום 1.4.04, בה מאיים ראש המשרד הישראלי של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה (IFPI), מר רוני בראון, כי חברות המוזיקה אוספות מידע על מורידי קבצים גם בישראל. "אנחנו נעזרים בטכנולוגיות שעומדות לרשות ה – IFPI וה- RIAA ואוספים נתונים על גולשים ישראלים שמעמידים את התכנים ששמורים על הדיסקים הקשיחים שלהם לרשות משתמשים אחרים...".