רישום פטנט בדין האמריקאי

כדי לקבל פטנט על תוכנה בדין האמריקאי, ישנם כמה תנאי סף:

·         המצאה (להבדיל מתגלית או משהו החוזר על עצמו)

·         יעילות ושימושיות

·         חדשנות

·         התמקדות המצאתית

·         גילוי נאות

הבקשה מוגשת לבוחן פטנטים והוא בודק האם התקיימו התנאים דלעיל ובייחוד את ייחודו של המוצר. מכאן, עוברת הבקשה לרשם הפטנטים של ארה"ב. ערעור על החלטתו של הרשם נדון ב – Court of Customs and Patents Appeal. ערעור על החלטה של בית משפט זה, עובר למערכת בתי המשפט הפדראליים.

הגישה המסורתית האמריקאית התנגדה במשך שנים למתן פטנטים על תוכנות מחשב (פרשת בנסון), ואלו הם עיקר טענותיה של גישה זו:

·         חוק הטבע – תוכנת מחשב מיישמת פונקציות המצויות בטבע. אלמנטים שכאלה אינם ראויים להגנה.

·         חוק מדעי – אין לפרוס הגנה על דברים שהם בבחינת אמת מדעית.

·         צעד מחשבתי – הקידוד של התוכנה זהו רצף מחשבות של אדם. מחשבות אינן ראויות להגנה.

·         פונקציה של תוכנה לא ראויה להגנה

·         חומר מודפס ראוי להגנה של זכויות יוצרים ולא של פטנטים.

בפרשת בנסון, ביהמ"ש לא רצה להעניק זכות פטנט לאדם על אלגוריתם מתמטי מסוים. לכן, נקבע שם שאלגוריתם מתמטי הוא בבחינת "צעד מחשבתי". ביהמ"ש קבע שני מבחנים לצורך מתן פטנט:

·         מבחן החדשנות – לא בודקים את ההמצאה בכללותה, אלא את האלמנט החדשני שבה – האם החידוש הוא באלגוריתם מתמטי או שתוכנת המחשב היא נדבך קטן בהמצאה אחת גדולה.

·         מבחן הקדימות – אם אכן יינתן זכות פטנט, מה יקרה בשוק. האם ע"י מתן זכות פטנט למבקש הפטנט יינתן לו יתרון מתמטי על פני שחקנים אחרים בשוק. במידה והתשובה חיובית, לא תינתן הזכות.

בפרשת Diamond vs Dier התהפכה ההלכה המסורתית. במקרה זה דנו במערכת ייצור גומי סינטטי. האלמנט החדשני היחידי היה תוכנת מחשב החוסכת משאבים בזמן ייצור הגומי. ביהמ"ש קבע כי ניתן לתת פטנט על תוכנת מחשב, וקבע מבחן חדש: לא מבחן החדשנות הוא הקובע אלא יש להסתכל על התהליך בכללותו, האם ההמצאה שימושית ומביאה לתועלת. (כך נפסק גם בפרשת AT&T).