חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957

פרק ראשון: הגדרות

1. הגדרות

בחוק זה -
"שר" - חבר הממשלה, במידה שהממשלה העבירה לו את הסמכות לבצע חוק זה;
"מצרך" - כל חי, דומם או צומח, בין תלוש ובין מחובר, לרבות מים ומחצבים ולרבות מצרך דומה, אך למעט קרקעות ובנינים וכל דבר שדיני הפיקוח על מטבע-חוץ חלים עליו;
"מצרך דומה" - לרבות מצרך בעל תכונות דומות ביותר למצרך פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו מצרך;
"שירות" - לרבות כל שירות לזולת, וכן שעשוע ציבורי כמשמעותו בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935, וכל עשיה במצרכים למען הזולת, לרבות בניה, בין לצורך עצמי ובין לצרכי אחרים, ולרבות שירות דומה, אך עבודתו של עובד שכיר אינה בגדר שירות למעבידו;
"שירות דומה" - לרבות שירות בעל תכונות דומות ביותר לשירות פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו שירות;
"עושה שירות" - לרבות העושה בידי אחר, ולגבי בניה גם לרבות הקבלן, האדריכל, המהנדס, וכל הממלא תפקידי השגחה בביצועה;
"שכר" - כל תשלום כסף, או תמורה אחרת, בעד עשיית שירות;
"אגירה" -
(1) החזקת מצרך לצרכי עסק בכמות העולה על הכמות הדרושה לניהול תקין של העסק;
(2) החזקת מצרך, שלא לצרכי עסק, בכמות העולה על הכמות הדרושה לצריכה עצמית;
"מפעל" - כל מפעל של תועלת ציבורית וכל מיזם, או עסק, של תעשיה, מסחר, בניה, תחבורה או חקלאות;
"בעל", במפעל - לרבות אדם הממלא לגבי המפעל תפקידי הנהלה;
"פעולה חיונית" - פעולה הנראית לשר כחיונית להגנת המדינה, לבטחון הציבור, לקיום אספקה סדירה או שירותים סדירים, לקיום יציבות של מחירי מצרכים או שכר שירותים, להגדלת היצוא או להגברת הייצור, לקליטת עולים או לשיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה;
"מכירה" - עיסקה במצרך כנגד תמורה, לרבות שכירות או מתן זכות שימוש, או הסכם על עיסקה כזאת, בין שיש עמן עשיית שירות ובין שאיננה;
"הצעת מכירה" או "הצעת שירות" - לרבות הודעה של אדם בכל צורה שהיא -
(1) על מחיר מצרך שהוא מוכן או מסכים למכור;
(2) על שכר בעד שירות שהוא מוכן או מסכים לעשות;
"צרכן", במצרך - מי שקנה אותו מצרך או רכשו באופן אחר, לכל מטרה שהיא, פרט לייצור או למכירה;
"קמעונאי", במצרך - מי שעסקו או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לצרכן;
"יבואן", במצרך - מי שמביא אותו מצרך בחוץ-לארץ;
"יצרן", במצרך - אדם העוסק,בין בעצמו ובין על-ידי אחרים, בייצורו של המצרך או בשינויו מבחינת הצורה, הטיב, האיכות או מכל בחינה אחרת שהיא, או העוסק באריזתו או במזיגתו, או המייצר או המגדל תוצרת חקלאית, חיה או דוממת, או גורם לייצורה או לגידולה;
"סיטונאי", במצרך - מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעוני;
"צו אישי" - צו שניתן לאדם פלוני או למפעל פלוני, או למספר בני-אדם או מפעלים שפורטו אחד-אחד בצו;
"צו כללי" - צו שאינו צו אישי;
"חוק זה" - לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.

2. תחולת החוק

חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.

3. היסוד לשימוש בסמכות

לא ישתמש שר בסמכותו לפי חוק זה, אלא אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לקיום פעולה חיונית, למניעת הפקעת-שערים וספסרות או למניעת הונאת הציבור.

פרק שני: סמכויות פיקוח

4. אכרזה על מצרכים ושירותים בני פיקוח

(א) שר רשאי להכריז על מצרכים ועל שירותים כמצרכים או כשירותים בני-פיקוח; הכרזה כאמור יכול שתהיה למצרך או לשירות מסויים, לסוגי מצרכים ושירותים או לכלל המצרכים והשירותים.

(ב) הודעה על אכרזה לפי סעיף זה תימסר לועדת הכלכלה של הכנסת; האכרזה תפורסם ברשומות.

5. פיקוח כללי על מצרכים ושירותים

(א) שר רשאי להסדיר בצו -

(1) ייצורו של מצרך מסויים, שמירתו, החסנתו, הובלתו, העברתו ממקום למקום ומיד ליד, הפצתו מכירתו, רכישתו, צריכתו, הטיפול בו והשימוש בו, לרבות שחיטת בהמות;

(2) פעולתו ודרכי הנהלתו של מפעל העוסק בפעולה חיונית;

(3) עשייתו של שירות בר-פיקוח.

(ב) כל מה ששר רשאי להסדיר לפי סעיף זה, רשאי הוא לאסרו, להגבילו, להטיל עליו פיקוח או ביקורת, להתנותו בתנאים, לרבות תנאים לקבלת רשיון, כללי או מיוחד.

(ג) שר רשאי לקבוע, בצו, הוראות בדבר -

(1) הטלת חובה על אדם העוסק בייצורם או במסחרם של מצרכים, או בעשיית שירותים - לנהל פנקסים, חשבונות, רשימות או תעודות אחרות ביחס למפעלו ולספק דינים-וחשבונות כמתואר בצו;

(2) הטלת חובה על אדם למכור, או להוציא מרשותו בדרך אחרת, מצרך בר-פיקוח הנמצא בבעלותו, בחזקתו או בפיקוחו, באופן ובזמן שקבע בצו, וכן במחיר שלא יעלה על המחיר המקסימלי שקבע בצו;

(3) סגירתו של מפעל המתנהל ללא רשיון, כשדרוש רשיון להנהלתו לפי חוק זה או כשהורשע בעליו על עבירה לפי חוק זה, וכן הפסקתו של שירות בר-פיקוח הנעשה ללא רשיון, כשדרוש רשיון לעשייתו לפי חוק זה או כשהורשע עושה השירות על עבירה לפי חוק זה;

(4) איסור העלמתם של מצרכים בני-פיקוח או השמדתם.

(ד)

(1) צו לפי סעיף זה יכול להיות כללי, או לאדם מסויים או לסוג של בני - אדם, או למפעל מסויים או לסוג של מפעלים או לחלק של מפעל או של מפעלים;

(2) צו כללי לפי סעיף זה יכול להיות מוגבל לחלק משטח המדינה;

(3) בצו כללי ובצו לסוג של בני-אדם רשאי שר להורות כי הוראות הצו, כולן או מקצתן, לא יחולו על מי שפורש בצו; פטור כאמור יכול להיות לאדם פלוני או לסוג של בני-אדם.

(ה) הסדיר השר בצו עשייתו של שירות בר פיקוח או חיוב המוכר לתת התחייבות למתן שירות, רשאי הוא להסדיר באותו צו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כי החיובים שבו יחולו גם על מתן שירות למי שמתגורר ביהודה והשומרון, בחבל עזה או בסיני.