מכיוון שכולם יכולים ליהנות מגישה חופשית לאינטרנט ומזכות שידור בלתי מוגבלת ברשת, מתעוררת ביתר שאת שאלת חופש הביטוי התוכני. האם ניתן לקיים ברשת חופש ביטוי ללא גבולות, או שמא חלים גם בה החוקים, המגבילים ואוסרים פרסומים מסוימים?

עדיין לא קיימת חקיקה מיוחדת, המסדירה במפורש את היקפו של חופש הביטוי ברשת האינטרנט. עדיין לא נקבעו מגבלות והסדרים מיוחדים כפי שיש בחוק רשות השידור, בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ובחוק הבזק (המסדיר את הטלוויזיה בכבלים). אולם קיימים חוקים כלליים רבים, החלים גם על הביטוי ברשת. חוקי מדינת ישראל כוללים הוראות רבות, האוסרות פרסום ובכללן – איסור פרסומים הפוגעים בביטחון המדינה, איסור פרסום הסתה גזענית, איסור פרסום דברי שבח לאלימות ואיסור פרסום הפוגע בפרטיות.

הביטוי באינטרנט נחשב, במקרים רבים, "פרסום" ודינו כדין פרסום בעיתונות הכתובה ובכלי התקשורת המסורתיים. דוגמא חשובה לכך היא חוק איסור לשון הרע, האוסר פרסום דיבה. אמנם רשת האינטרנט איננה נזכרת במפורש בחוק, אך החוק אוסר באופן אפקטיבי כל צורה של פרסום דיבה. ההגדרה הרחבה של המושג "פרסום" חלה גם על המידע המופץ ברשת האינטרנט. כך נפסק בת.א. 6161/01 (שלום, פ"ת) רייכמן נ' יצהר ואח'. לפיכך, חייב העיתונאי, או המשתמש הרגיל ברשת להיזהר ולא להשמיץ, לבזות או לפגוע באדם אחר, שכן הנפגע יכול, רשאי וזכאי לתבוע את המפרסם ברשת על הוצאת דיבה. כמו כן ר' בעניין זה את פסה"ד בעניין שאול ויסמן נ' חגי גולן ואח', מיום 16.10.01. 

להלן 3 כתבות בנושא:

1. אתרי תוכן באינטרנט יכללו בהגדרה של עיתון
   
2. מועצת העיתונות תפקח על אתרי תוכן 
   
3. פסיקה: לשון הרע באתר אמריקני אינה שפיטה בישראל