תחילה קצב החיבור היה 300 bps (סיבית לשניה - Bit Per Second ). קצב זה סיפק את המשתמשים כי עדין היה יותר מהיר ממה שבן-אדם היה מספיק לעשות. אך עם הזמן אנשים התחילו להעביר תוכניות גדולות יותר וקצב של 300bps כבר אינו מספיק מהיר. לכן מהירויות המודם החלו לגדול בקצב של שנתיים:

        300 bps - משנות ה- 60 עד לשנת 1983.

        1200 bps - בשנים 1984 ו- 1985.

        2400 bps - יכל להעביר דואר אלקטרוני (e-mail).

        9600 bps - הופיע לראשונה בסוף שנת 1990 ותחילת 1991.

        19.2 Kbps (אלף סיביות לשניה - Kilo Bits Per Second).

        28.8 Kbps.

        33.6 kbps - כשמודמים אלו נכנסו לשוק, מהירותם היתה איטית מידי

          ביחס לגודל התוכניות בזמנו.

        56 kbps - משנת 1998 הפך להיות המודם הסטנדרטי.

ברבות הזמן נוצר צורך להעברת נתונים בנפח וקצב מהיר, לשם כך פותחו טכנולוגיות להעברת אותות בצורה דיגיטלית. כך יצא שבאמצע שנות ה-80 הומצא ה- ISDN, שיטה בה מועבר האות בצורה דיגיטלית על תשתית קווי נחושת ששימשו את רשת הטלפון.

החל מסוף שנות ה-90 החל עידן האינטרנט המהיר. כיום ישנן שתי טכנולוגיות שונות לחיבור המהיר בארץ:

        ADSL - המידע עובר על רשת הטלפוניה, בכבלי הנחושת הקיימים.

        כבלים - המידע עובר על רשת הכבלים, בכבלים של סיבים אופטיים.