מסחר אלקטרוני
תחום מרכזי בו בא לידי ביטוי הקשר בין מחשבים לבין דיני החוזים הינו תחום המסחר האלקטרוני. עסקים יכולים למכור באמצעות הרשת הן לצרכנים והן לעסקים אחרים. האפשרות לרכוש מוצרים ממשיים המוצגים לראווה באינטרנט או תוכנות ומוצרים אלקטרוניים אחרים באמצעות האינטרנט מחייב הצגה ברורה, ידידותית וקריאה של החוזים האלקטרוניים, כשלקונה ברור בכל שלב מה בדיוק עליו לעשות בכדי לקבל את תנאי החוזה או בכדי לדחות את ההצעה. המחוקק הישראלי תיקן את חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 7), התשנ"ח – 1998: עסקת מכר מרחוק, והוא מטיל חובות ברורות על המוכר, בצד האפשרות (למעט בקניית מוצרים מתכלים, או מוצרים ניתנים להעתקה) להחזיר את המוצר תוך 14 יום מקבלתו או מביצוע ההזמנה. כמו כן יש לקחת בחשבון את אופן התשלום, שכן במידה והתשלום עבור המוצר נעשה בכרטיס אשראי, מדובר בעסקה במסמך חסר, כפי שמוגדר בסעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, שכן מחזיק הכרטיס לא חתם על כל מסמך, והתוצאה המשפטית היא שהוא רשאי לבטל את העסקה תוך 30 יום ממועד קבלת החיוב.
ביום 25.2.01 הוקמה ע"י שר המשפטים דאז יוסי ביילין הוועדה הבינמשרדית לבדיקת סוגיות משפטיות במסחר האלקטרוני, אשר נתבקשה לבחון סוגיות משפטיות עכשוויות והאם הן יכולות לעמוד בהתפתחות הטכנולוגית המהירה של רשת האינטרנט. ביום 3.4.03, פרסמה הועדה טיוטת דו"ח ביניים להערות הציבור, המסכם את עבודתה של הוועדה עד כה. טיוטת הדו"ח ארוכה ופרטנית וכוללת התייחסות לנושאים משפטיים בקשר לשימוש ברשת אינטרנט.
טיוטת דו"ח הביניים כוללת דיון בחוזים אלקטרוניים ובחוזים צרכניים אלקטרוניים, בבעיות הנוגעות לפגיעה בפרטיות ובשאלת האחריות של ספקי אינטרנט בנושא זכויות יוצרים, לשון הרע, התחקות אחר גולשים וכדומה. במהלך עבודתה, בחנה הוועדה מקרים משפטיים מקבילים באירופה, בארה"ב, בבריטניה ובקנדה, לפיהם ניסתה הוועדה ללמוד על מקרים שהיו והאם וכיצד ניתן ליישמם בישראל.