בשנת 1989 הועברה האחריות על GSM למוסד לסטנדרטים של הטלקומוניקציה האירופאית (ETSI), ושלב 1  של מפרטי GSM יצא לאור בשנת 1990.

שרות מסחרי החל באמצע 1991 ועד 1993 היו 36 רשתות GSM ב- 22 ארצות, עם 25 ארצות נוספות שבהן כבר בחרו או שוקלים GSM בנוסף לאירופה, דרום אפריקה, אוסטרליה, והרבה ארצות מהמזרח התיכון ומהמזרח הרחוק אשר  בחרו לאמץ GSM.

בתחילת 1994 היו 1.3 מיליון חותמים ברחבי העולם.

 ראשי התיבות GSM כיום ( באופן עלול ) הן מערכת גלובלית של טלקומוניקציה ניידת או באנגלית - Global System for Mobile telecommunications.

מההתחלה, מתכנני ה- GSM רצו התאמה של ISDN בשירותים שהוצעו ושליטה {בקרה} על סיגנלים שהשתמשו בה. הקשר של הרדיו הטיל כמה הגבלות, בכל מקרה, מכיוון ששיעור ביט ה- ISDN הסטנדרטי של 64 קילו בייט לשנייה  לא יכל להיות למעשה מושג.

הטבע הדיגיטלי של GSM מאפשר לנתונים, גם נתונים א-סינכרוניים וגם סינכרוניים, להיות מועברים כשרות מוכ"ז אל או מטרמינל ISDN.

שיעורי הנתונים הנתמכים ע"י GSM הם 300 bps, 600 bps, 1200 bps, 2400 bps, 9600 bps.

השירות הטלפוני הבסיסי ביותר הנתמך על ידי GSM הוא טלפונאות.

 מאפיין מיוחד של GSM בהשוואה למערכות אנלוגיות ישנות יותר הוא השרות של המסר הקצר (SMS ).

שירותים נוספים מסופקים דרך שירותי טלפון או שירותי מוכ"ז, וכוללים מאפיינים כמו שוטטות בינלאומית, שיחה מזוהה, העברת שיחה, שיחה ממתינה, שיחות ועידה, והוצאת שיחות (בינ"ל) יוצאות, בין השאר.

2 סוגי GSM: