רשת החשמל הביתית

 המתח ברשת החשמל הביתי איננו זרם ישר כמו שלמדנו בפרק זה, אלא נקרא זרם חילופין.

אבל נתבונן בתכונות ממוצעות של הזרם החילופין כאילו היה זרם ישר של  220 V.

ברשת החשמל הביתית הצרכנים מחוברים במקביל ולא בטור משתי סיבות:

1. הוספה או הורדה של צרכנים, אינה פוגעת בצריכת הזרם של שאר הצרכנים, מכיוון שהמתח על כל צרכן הוא מתח המקור.
2. ניתן לנתק כל צרכן מבלי לגרום להפסקת הזרם של שאר הצרכנים.

שתי התכונות הנ"ל אינן מתאפשרות בחיבור טורי.

מכיוון שכל חיבור של צרכן נוסף מגדיל את הזרם הכללי, קיימת סכנה שהחוטים לא יעמדו בעומס (ככל שהעומס גדל, פליטת החום גדלה וקיימת סכנה שהחוטים ייקרעו). לשם תיקון נוח, עושים במקום ידוע מראש ונוח לגישה חוט רגיש יותר משאר החוטים, כך שאם ייקרע חוט במעגל, החוט הזה יהיה הראשון ויהיה קל יותר לתקן.

לחוט הדק הזה קוראים נתיך (ובאנגלית fuse). ערך הנתיך קובע את הזרם המקסימלי העובר דרכו. למשל נתיך של 10A יינתק כאשר הזרם יגדל מ – 10A.

 דוגמא: למקור מתח של 220V מחברים נתיך של 8A , וכן נורות של 100 W/ 220 V. כמה נורות ניתן לחבר לפני שהנתיך יישרף?

פתרון: בכל נורה זורם זרם של   P = UI.

I = P / U = 100 / 220 = 0.45A

נחשב כמה נורות יגרמו לזרם של 8A:   n * I = 8

 n = 17.6   

ולכן ניתן לחבר לכל היותר 17 נורות.