המתח החשמלי מאלץ את הזרם החשמלי לזרום דרך התנגדות.

כדי להתגבר על התנגדות זו , מושקעת אנרגיה חשמלית.

 האנרגיה החשמלית היא היכולת לבצע עבודה חשמלית שאנו מעונינים בה.

למשל: תאורה חשמלית, הסקה חשמלית, הפעלת מכשיר המיקרוגל וכדומה.

האנרגיה החשמלית שאנו מספקים על ידי מקור המתח, נצרכת על ידי הצרכן שבמעגל החשמלי, בין אם זה מקרר, תנור, נורה או כל צרכן אחר.

לכן, ככל שמתח המקור גדול יותר, כך גדולה האנרגיה אותה צורך הצרכן המחובר למקור המתח החשמלי. כלומר, האנרגיה נמצאת ביחס ישר למתח המקור.

כמו כן, ככל שהמטען המסופק לצרכן גדול יותר, כך גדלה האנרגיה אותה הוא צורך. כלומר האנרגיה נמצאת ביחס ישר גם לכמות המטען.

מכאן נובע הביטוי:

                                                 W = UQ

כמו שראינו בפרק הקודם, הזרם הנכנס לצרכן שווה לזרם היוצא ממנו. הצרכן לא לוקח זרם.

גם האנרגיה הקינטית של כל מטען אינה משתנה לפני ואחרי הצרכן,

שהרי מהירות תנועת המטענים היא זו שיוצרת את הזרם – והיא שווה.

אם כך, נשאלת השאלה – מנין לוקח הצרכן את האנרגיה לעצמו ?

הפוטנציאל משני צידי הצרכן שונה, ויורד מהגבוה לנמוך. בזמן הירידה מאבד המטען אנרגיה פוטנציאלית חשמלית. הפרש האנרגיה פוטנציאלית הוא:

            ΔE_p = E_p2 - E_p1 = qV₂ - qV₁ = qU                         

כאשר U זה הפרש הפוטנציאלים בין הנקודות.

את האנרגיה הפוטנציאלית qU שהמטען מאבד, לוקח הצרכן.

כאשר הצרכן הוא נגד בלבד, כל האנרגיה הופכת לחום. כשהמעגל מורכב יותר, האנרגיה מתחלקת למטרות אחרות.ניתן לדמות את התהליך לירידת גוף במישור משופע במהירות קבועה, כשכל איבוד האנרגיה הפוטנציאלית הופך לחום על ידי חיכוך.