סעיפים 2 – 6 לחוק המחשבים עוסקים בעבירות של שיבוש או למחשב או לחומר מחשב; הפקת מידע כוזב או פלט כוזב לצורותיהם; חדירה לחומר מחשב – גם כדי לעבור עבירה אחרת; עריכה, העברה או החדרה של נגיף מחשב. בחלק מעבירות אלה יש צורך בפעולה "שלא כדין". המשמעות המרכזית בהכנסת המונח "שלא כדין" היא העברת נטל ההוכחה אל התביעה. הסנקציה העונשית בסעיפים אלו נעה בין 3 – 5 שנים. בפרק זה מציב המחוקק פתרון משפטי-עונשי גם למי שחדר לחומר מחשב כשהוא חורג מההרשאה שהייתה לו - פתרון שלא היה קיים לפני חקיקת החוק. גרימת נזק למחשב עקב שביתה לא תיראה כעבירה ותידון על פי עקרונות משפטיים כלליים כאשר השביתה פרצה "כדין". פעולה בהסכמת הנפגע, אין לייחס לה אופי עברייני, כאשר קיימת הסכמה לביצועה ממי שמוסמך לתת הסכמה כזו. הסכמה מוסמכת היא המקרה הטיפוסי בו תיחשב הפעולה "כדין", וכך גם במצבים בהם קיים דין המתיר את הפעולה.
בשל קשיי הוכחה באיתור מעשה עברייני מושלם, נקבעו בפרק זה התנהגויות פליליות המאופיינות בריבוי יחסי של פעולות הכנה הנחשבות לעבירות מחשב. לכן, קיומה של העבירה מוכר גם בשלבים המוקדמים של הפעילות העבריינית. נדון כעת, באופן פרטני, בעבירות המופיעות בחוק המחשבים.
גולשים מקוונים: 13