כפי שנראה להלן גם במישור דיני החוזים והמסחר לא התעלם המחוקק הישראלי מהשינויים הטכנולוגיים בענפי המחשבים והתקשורת. ההתפתחות הטכנולוגית בעידן האינטרנט, הובילה להתפתחות ענף מסחרי חדש – מסחר אלקטרוני. התפתחות זו חייבה מטבעה את המחוקק ליצור הסדר חקיקתי למתכונת החדשה של ניהול העסקים. אחת מבעיות היסוד הקיימת במסחר ברשת הינה חוסר היכולת של המתקשר בעסקה לדעת בוודאות מול מי הוא מתקשר.
את מערכת יחסי הסחר האלקטרוני ניתן לסווג לשני סוגים. הראשון, מערכת יחסים המוסדרת בהסכם קודם בין הצדדים כדוגמת מערכת העברות כספים בין בנקאיות, מדינתיות ואף כלל עולמיות, כגון מערכת SWIFT. הסוג השני, מערכת יחסים גלובלית שבה גוף מסוים מציע הצעות לכלל האוכלוסייה ברשת, או לחילופין, לטעון כי אדם אחר התחזה לו ובכך להתנער מאחריותו. בעיה זו מובילה לחוסר אמון עסקי וכתוצאה לעלויות עסקה גבוהות יותר לצורכי ביטוח וזיהוי ואף להקטנת היקף העסקאות ברשת.